שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ג

לחכם אחד. מה שהארכת בבירור השיטות בטעם כעיקר ושאלת לכתוב לך מה שנתחדש אצלי בזה הנה כבר אמרו חז"ל עתיקא קשה מחדתא וע"כ קשה אלי להעתיק לך מה שחדשתי בענינים הללו אמנם לכבודך ולמען תורתך אמרתי לעיין ואכתוב לך מה שנתחדש לי מדי עברי בין ענינים האלו הנה קשה לי טובא לשיטת רבינו חיים דאף דטעמו ולא ממשו אסור מ"מ אין לוקין מן התורה דטעם כעיקר נפקא לן מגעולי עכו"ם וזה אינו רק לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין ולפ"ז קשיא לי בהא דאמר ר"ע דמשרת אתי היכא דשרה הנזיר פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית דלוקה ואמאי ילקה הא הרשב"א כתב והובא בב"י יו"ד סימן צ"ח דאף שנתערב גופו של איסור כל שנמחה ואין ממשו נמצא כגון יין שאבד ממשו מחמת מיעוטו קרי ליה לא נתערב גופו של איסור אלא טעמו בלבד ולפ"ז כל ששרה פתו ביין הרי המששו של היין אין במציאות ולמה ילקה והיא קושיא גדולה לפע"ד והנראה בזה דהנה כיון דר"ע מרבה שההיתר מצטרף לאיסור א"כ ההיתר נהפך להיות איסור וא"כ מקרי ממילא ממשו של איסור בעין דע"כ לא כתב הרשב"א דזה מקרי טעמו ולא ממשו רק באיסור שנמחה בתוך ההיתר וכיון שבכל האיסורין אין ההיתר מצטרף לאיסור א"כ לא מקרי ממש רק טעמו אבל כל שמצטרף ההיתר להיות איסור שוב מקרי ממשו ממש וז"ב והא דאמרו בפסחים דף מ"ם דלרבנן משרת אתי ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב הרי דאף דלית להו לרבנן דהיתר מצטרף לאיסור ואפ"ה לקי לא קשה לרבינו חיים דכל טעמו של רבינו חיים הוא משום דטכ"ע ילפינן מגעולי עכו"ם וליכא בהו לאו אם כן זה דוקא לר"ע דיליף טכ"ע מגיעולי עכו"ם ומשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור אבל לרבנן דילפי טכ"ע ממשרת פשיטא דלוקה דשם איכא לאו גמור וז"ב ופשוט. שוב מצאתי בפר"ח או"ח סי' תמ"ב שהקשה מהך דילפינן טכ"ע ממשרת וחייב והקשה מזה לרבינו חיים ונדחק שם ובמחכ"ת הדברים פשוטים כמ"ש ויותר הי' לו להקשות מר"ע דיליף להיתר מצטרף לאיסור אבל גם זה ל"ק ומטעם שכתבתי דכיון דהיתר מצטרף לאיסור שוב הוה ממשו של איסור בעין וכמ"ש ובזה יש לישב היטב קושית התוס' בע"ז דף ס"ז ע"ב ד"ה ואידך דלר"ש דס"ל כ"ש למכות למה לי קרא דמשרת דהיתר מצטרף לאיסור דהא תיפוק לי' דכ"ש למכות ולפמ"ש א"ש דאי לאו דהיתר מצטרף לאיסור לא הי' אסור בכה"ג ששרה פתו ביין דלא עדיף כ"ש לר"ש מכזית בכדי א"פ לרבנן דאינו לוקה לרבינו חיים דהוה טעמו ולא ממשו מכ"ש לר"ש בכ"ש דעכ"פ אינו לוקה דלא מקרי רק טעמו ולכך בעי משרת דהיתר מצטרף לאיסור וממילא מקרי ממשו וכמ"ש אברא דעדיין יש לפקפק דלר"ש מהראוי שילקה בכה"ג דניהו דלא מקרי ממשו כל שנמחה היינו לענין דיהי' מקרי כזית בכדי א"פ כל שנמחה שוב לית ממשו במציאות ולא מקרי רק טעמו אבל לר"ש דסגי בכ"ש הרי עכ"פ כ"ש איכא במציאות ובזה נפתח לי שערי בינה במ"ש התוס' בשם הר"ר יקיר דמשרת אתי בח"ש ע"י תערובות דר"ש ס"ל כ"ש למכות דוקא כשהוא בעין ולא בתערובות ובאמת הר"פ שם דוחה דמ"ש תערובות מבעין כיון דטעם כעיקר ולפמ"ש א"ש דמטעם כעיקר לא אכפת לן דעכ"פ אינו לוקה בע"י תערובות והיינו כשנמחה וכמו שצייר רבינו יקיר שם דמשרת אתי בחצי זית שנבלע בתוך הפת והיינו בכה"ג שאין ממשו בעין וכיון דמטעם כ"ש למכות לא חייב דבתערובות לא אסר ר"ש וא"כ שוב הו"ל טעמו ולא ממשו ואינו לוקה וז"ב מאד מאד ודו"ק ובזה מיושב היטב הקושיא המפורסמת בשם דו"ז הגאון החריף מהר"ץ הלברשטאט וכבר נזכרת בכמה ספרים דלשיטת רבינו יקיר יקשה בהא דאמרו בשבועות דף כ"א אי בעלמא ר"ע כר"ש ס"ל למה לי' צירוף כזית ותמה הגאון ז"ל דהא אצטריך כזית דר"ש לא אמר כ"ש למכות בתערובות והר"ר יקיר בעצמו מביא הסוגיא וקשה שלא ירגיש בסוגיא דשבועות הנ"ל ובחידושי אמרתי בזה דברים רבים ולפמ"ש א"ש דע"כ לא כתב רבינו יקיר רק אי לא כתיב משרה להיתר מצטרף לאיסור אז ל"ש כ"ש בתערובות ולא הי' אסור משום טכ"ע דהוה טעמו ולא ממשו אבל עכשיו דגלתה התורה דהיתר מצטרף לאיסור שפיר מקשה הש"ס צירוף כזית למה לי והיינו דסגי בכ"ש פת דשוב הו"ל היין בעין כיון דהיתר מצטרף לאיסור מקרי ממשו וכל שהוא ממשו שוב סגי בכ"ש ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ובזה מיושב קושית התוס' בשבועות שם דהקשו דלמא שאני התם דגלי קרא דהיתר מצטרף לאיסור וכוונתם דלכך לא סגי בכ"ש דאל"כ למה אצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור ת"ל דבכ"ש סגי ולפמ"ש א"ש דאי לא דכתיב משרת ולא היה היתר מצטרף לאיסור שוב לא סגי בכ"ש דהו"ל ח"ש ע"י תערובות וכשיטת רבינו יקיר הנ"ל רק אחרי דהיתר מצטרף לאיסור שוב לא בעי צירוף כזית ודו"ק ובאמת לפמ"ש המהרי"ל בהלכות ברכות הסעודה בשם מהר"ש דפת שנפל ליין תוך הסעוד' יש לברך עליו בפה"ג וכתב המלקט שם דכוונתו דגבי נזיר כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה ש"מ דמה ששרוי ביין מקרי שתיה ע"ש ועיין במ"א סי' קס"ח ס"ק כ"ט ולפ"ז שוב בודאי מקרי ממשו ולא טעמו דהרי הכתוב קראו שתיה וזה דגלי קרא במשרת דהיתר מצטרף לאיסור ולכך מקרי גם הפת יין וקראו שתיה ושפיר פריך בשבועות וכמ"ש ודו"ק הטיב כי חריף הוא.