שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן י״ד

בדבר השו"ב מק' דראהביטש הנה בקיץ שנת רי"א הייתי במרחץ כפר טריסקאוויץ סמוך לדראהביש ובאתי לשם אחר שבועות והנה גם בעוד היותי בק' סטריא שמע שמעתי כי בק' דראהביטש יש מבוכה רבה בין השו"ב ובהגיעי לטריסקאוויטץ הנה שאלתי וחקרתי על הדבר הזה כי על דקות יש שו"ב אשר הוא שו"ב בסביבות דראהביטש והוא כפי אשר העידו עליו וכאשר הראה לפני סכיניו בכל משך הזמן היותי שם הוא איש אמונים וכלי אומנתו בידו אמנם גסות אין שוחטין שם כי הוא כפר קטן א"כ הוצרכתי להשו"ב בעיר וכאשר חקרתי ודרשתי שמעתי כי זה כשנה אשר השו"ב עוררו מדנים וכל אחד העיד על חברו מעשים מכוערים בעניני הבדיקה והמעשה הי' כך שיש שם שני שוחטים הנקובים בשמותם אחד שמו אברהם ליב ומשנהו זאב וואלף ני' ואחד מהם רצה למלאת יד בנו להיות מסייע לזביחה וע"כ הי' שנאה ביניהם ושו"ב השני התחיל להגיד עליו דברים מכוערים וקלות בעניני השחיטה ובדיקה וכן הגיד השו"ב השני על חברו וכאשר נשמע זאת בדראהביטש התחילו בני העיר ורצו לגבות עדות אך מפני כי הרב המה"ג אב"ד מו"ה אלעזר ניסן ני' טייטילבום לא הי' בביתו אמרו להמתין עד כי יבא לביתו ובבואו התחיל להגבות עדות והנה הגידו ע"ז בפני הרב והב"ד ועוד נכבדים לומדים וחסידים כמה וכמה דברים מכוערים והרב הראב"ד התנצל עבורם ואחד מהם שמעתי לאשר הגידו כי יש שם קצבים יהודים וא"י המוכרים בשר כשר עפ"י נאמנים והעידו עליהם כי קבלו מעות מקצבי ישראל להטריף בהמות א"י וע"ז אמר הרב כי יש כמה וכמה שאלות הכשרים בהפ"מ ולגבי א"י לא הקילו בזה וע"ז קבלו שכר ובאמת זה התנצלות אינו של קיימא וכששמעו נכבדי העיר לומדים וחסידים ואיזה מהם אשר אני מכיר ועוד כמה אנשים זעקו מרה מה זה התנצלות וגם למה יטעון הרב עבורם אשר הם לא טענו וע"כ משכו ידיהם וזה כשנה אשר אין אוכלים מהשו"ב ד"ק דראהביטש וכאשר שמעתי זאת אמרתי גם אני לא אוכל עד אשר אשמע דבר ברור והנה רבים מההמון הגידו כי הרב אב"ד עיין בהגב"ע והכשיר אמנם לא ראיתי שום דבר ואח"כ בא אלי צורבא מרבנן אחד והוא הגיד לי כי גם הוא לא אכל כל השנה בשר אמנם כעת כאשר הרב האב"ד הי' דעתו לנסוע למדינת הגר על איזה שבועות הראה לו הגב"ע אשר גבה והי' אצלי כשנה ולא נראה לשום אדם וכאשר השקפתי בהעברה בעלמא בהגב"ע אמרתי לו כי רואה אנכי כי יש בהגב"ע דברים הצ"ע והלב נוקף מאד ואני לעצמי אסרתי עלי הבשר מהשו"ב דק' דראהביטש וביני לביני נסע הרב למדינת הגר והנה כשמטו זאת הגיד בעיר כי כן דעתי ובאו אלי הלומדים וותיקים וחסידים ד"ק דראהביטש להגיד להם חוות דעתי ולא רציתי לגלות דעת יען כי לא שמעתי טעמי הרב האב"ד אמנם הפצירו בי להגיד להם דעתי אם כדין עושים במה שממרים פי הרב אשר הכשיר להשו"ב וע"ז הוכרחתי לגלות להם דעתי כי יש לעיין בגב"ע והנה אמרתי לרשום ר"פ כי אין לי שום ספר לעיין והנה בש"ע יו"ד סי' א' סעי' י"ד מבואר שוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו ע"א בהכחשה לאו כלום הוא הוא והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא ומקורו ממהרי"ק והב"ח והט"ז והש"ך העלו בזה בשם המהרש"ל דאוקי חד להדי חד ואוקי בהמה בחזקת איסור ע"ש והנה יש לנו לדון על אותה שחיטה עצמה ועל מכאן ולהבא והנה טרם יהיה כל שיח אני אומר שתימה על הש"ך שהאריך להוכיח בסי' קכ"ז ס"ק י"ד דמ"ש שע"א בהכחשה לאו כלום הוא היינו דעד הנכחש אינו כלום ואסור הדבר דלא כהעט"ז ואני תמה על העט"ז והש"ך שלא הזכירו מדברי המחבר הנ"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וגם העד מותר לאכול וא"כ ע"כ שהעד שרוצה לאסור אינו נאמן והרמ"א לא הגיה כלום ע"כ דהכי ס"ל וכן הוא בכמה מקומות כמ"ש הש"ך ואני ציינתי בגליון שכ"כ הרשב"א הובא ביתה יוסף סי' י"ג באהע"ז ואף החולקים היינו משום דאוקי בהמה בחזקת איסור אבל ע"א בהכחשה עד הרוצה לאסור אינו כלום ובאמת שגוף הדין אני תמה דאיך שייך לאוקמא בחזקתו הא בין לפירש"י דבהמה בחייה בחזקת אמה"ח עומדת ובין להתוס' בחזקת שאינו זבוח וכאן עכ"פ נשחטה ואף שזה אומר שלא נשחטה כהוגן עכ"פ מידי אבמה"ח יצא' וא"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור דבאמת אנן לא קי"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמו שהארכתי בתשובה לק' קמארנא ושמה פלפלתי על דברת המהרי"ט בראשונות סי' פ"ב ודחיתי כל דבריו והבאתי שכן מבואר בשיטה מקובצת ב"ב ד' קל"ו בהדיא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וממקום שבא המהרי"ט להוכיח להיפך שם ביאר השיטה הנ"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ומיהו לשיטת התו' דהוה חזקת שאינו זבוח א"כ כאן הוה חזקת שאינו זבוח וכל שספק שמא לא נשחטה כהוגן הוה חזקת שאינו זבוחה וגם לפמ"ש הרי"ף דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך היינו דכל שלא נתברר בבירור גמור ל"מ א"כ גם רוב לא מועיל דבעינן דבר ברור וא"כ אף לשיטת רש"י כל שאינו ברור שנשחט כהוגן לא יצא' מחזקת אבמה"ח וראיתי להתב"ש סי' א' ס"ק פ' שכתב ראיה למהרי"ק וש"ע דהרי הג"א הקשה איך מאמינים לע"א בדבר דאתחזיק איסורא ומשמע שם להדיא דהיכא דהוא שחוטה לפנינו הרי הוא בחזקת כשירה מטעם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וא"כ אוקי חד לגבי חד והבהמה בחזקת כשרות ונפלאתי על דבריו דזה דוקא שם היכא שלא ראינו שום ריעותא ואנו רואים לפנינו השור שחוט רק שיש כאן חזקת איסור אבמה"ח בזה שפיר יש לומר דרוב מומחין מרעא לה לחזקת אבמה"ח אבל כאן כל דאיכא חד לגבי חד א"כ עכ"פ אתרע הרוב דמומחין א"כ ממילא החזקת אבמה"ח שבה לאיתנה ועדיף מהרוב דאתרע ובאמת צריך להבין גוף הרוב דמומחין הא שייך לומר סמוך מיעוטא להחזקה ואתרע לה רובא וצ"ל דל"מ להפוסקים דסמוך מיעוטא לחזקה אינו רק דרבנן א"כ עכ"פ מה"ת יצא מחזקת אבמה"ח ודעת הר"ש פ"ב דמקואות דכל שמה"ת יצאת מחזקתה ל"ש לאוקמא על חזקתו הראשונה וא"כ עכ"פ הרוב עדיף אלא אף לדעת הפוסקים דהוא מה"ת מ"מ ל"ש סמוך רק היכא דאיכא איזה ריעותא אבל בע"א השוחט אין כאן שום ריעותא ומה"ת להחזיק רעותא וכעין מ"ש הש"ך סי' פ"ג ס"ק י"א בי"ד אבל כאן דאיכא חד לגבי חד אין לך ריעותא גדולה מזו שוב שייך לומר סמוך וא"כ דברי התב"ש תמוהין הן אמת דלפמ"ש הרא"ש פ"ק דחולין דל"ש סמוך דהוה מיעוטא דמיעוטא וכן לשיטת הרא"ה דרוב מצויין לאו דוקא והוה כל וכן לפמ"ש הרשב"א במשמרת בית ראשון שער ראשון דהכא דהרוב מסלק להחזקה ואנו רואים שמתעסק לבטל החזקה רק שאנו מסופקים אם עשה כהוגן בזה הרוב עדיף ול"ש סמוך שהרי חזינן דרצה לבטל החזקה א"כ גם כאן י"ל דהרוב עדיף מהחזקה אבל לפע"ד גם זה לא יועיל דכל שהלה מכחיש והו"ל חד לגבי חד א"כ הרוב אתרע בודאי ול"ש לומר דעדיף רובה מחזקה וע"כ לפע"ד דברי התב"ש תמוהים וא"כ אותה הבהמה בודאי היתה אסורה מספק אך לא ידעתי אם חזרו אח"כ השוחטים ממה שהעידו זע"ז ומה היתה התנצלותם ואמתלאתם ונשוב לנ"ד מה יהי' משפטם מכאן ולהבא והנה לפע"ד הי' נראה דבר חדש דאף אם נימא דע"א בהכחשה לאו כלום הוא מ"מ בכאן יש מקום לאסור דהרי כאן הם שוחטים הממונים על השחיטה והבדיקה והרי להם נתנו בני העיר נאמנות ובידם להטריף והוה כמו שליש שנאמן כבי תרי דהרי המנוהו הבעלים והרי כל מה דאמרו בהנזקין כל שבידו נאמן הוא מתורת שליש כיון שהיה בידו לפגל ולטמא המנוהו הבעלים כבי תרי ועיין בפ"י בגיטין דף נ"ד וא"כ לפ"ז שוב בנ"ד נאמנים השוחטים זע"ז ול"ש כאן ע"א בהכחשה ועיין בשו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סי' נ"ג שכתב דיש להאמין טפי לבודק מאיש אחר משום דהם מדקדקים טפי ומה"ט כתב הרא"ש דיש להאמין לדיינים יותר ע"ש כי אינו לפני רק שהובא בספר מאירת עינים שורש ראשון ענף שלישי ולפע"ד יש לומר דהסברא הוא כיון דמסור בידם הוה כשליש וא"כ שוב נאמן שוחט אחד על חברו כיון דמסור בידם ולהם נתנו בני העיר נאמנות ובזה נראה לפע"ד לישב דברי המהרי"ק והש"ע הנ"ל שכתבו דיש להאמין להשוחט דכ"מ שהאמינה תורה לאחד הרי הוא כשנים וה"ה כאן דהשוחט נאמן כשנים וע"ז תמהו הרש"ל והב"ח והט"ז דדוקא בעדות אשה האמינה תורה לאחד כשנים משא"כ כאן דאין לו נאמנות רק כע"א הנאמן באיסורים ועיין בש"ך סי' קכ"ז ס"ק י"ד הנ"ל ולפמ"ש א"ש דכאן שהי' בידו של השוחט ונמסר לו לשחוט ובידו להטריף א"כ הו"ל כשנים דהרי המנוהו הבעלים כבי תרי כל שבידו להטריף ושפיר מקרי נאמן כשנים ובזה מיושב היטב מ"ש הש"ך שם להקשות דבב"א ודאי לא אמרינן דהוה כשנים ולפמ"ש א"ש דהשוחט נאמן תמיד כשנים משא"כ האחד שמעיד עליו אינו רק כע"א דעלמא ואינו נאמן ולפע"ד יש ראיה ברורה להמהרי"ק דהשוחט נאמן כשנים מהא דהקשו כל הקדמונים דאיך ע"א נאמן בשחיטה במקום חזקת איסור ולפע"ד מזה יצא להמהרי"ק דבשוחט ע"כ האמינתו תורה כשנים דאל"כ איך יהיה נאמן על השחיטה והא אתחזיק אסורא וע"כ דנאמן כשנים ובזה נראה לפע"ד טעמו של בעל הלכות א"י שכתב דנשים לא ישחטו ולא נודע טעמו ולפמ"ש א"ש משום דבנשים אף אם נתן לה נאמנות כשנים מ"מ נשים אפילו מאה כחד דמיין ואיך תהי' נאמנות נגד חזקת איסור ולכך אינה נאמנות ובזה יש לי לומר ע"ד הפלפול לישב קושית התוס' ריש חולין שהקשו מזבחים דף ל"א דאמרו דתנא דיעבד משום טמא במוקדשים ולמה לא אמר משום נשים וע"כ דנשים אף לכתחילה ולפמ"ש א"ש דהרי המרדכי ריש פ"ק דחולין הביא כמדומה לי בשם היראים דלכך ע"א נאמן בשחיטה דאף דע"א אינו נאמן נגד החזקה היינו בסתם אנשים אבל כשרים נאמנים אפילו היפך החזקה ובאמת שכל הפוסקים לא פסקו כן ואפילו בכשרים אינם נאמנים ולפע"ד ראיה ברורה מהא דיליף בגיטין דף נ"ד דע"א נאמן באסורים מכה"ג ביוה"כ ולדברי המרדכי אין ראיה מכה"ג ביוה"כ דהוא נאמן וכשר מסתמא שנבחר לכה"ג משא"כ בשאר בני אדם וע"כ צ"ל בכל דבר שהתורה הכשירה לכל אדם אין לחלק בין איש לאיש דהרי כל ישראל בחזקת כשרות וא"כ מי מפיס מי הכשר יותר ונאמן ולכך לא האמינה תורה לכל אדם נגד החזקה דאל"כ נתנה תורה לשיעורים וכל אחד יאמר כשר אני אבל בקדשים שכתבו התוס' בקידושין דף ע"א ד"ה אין דלכתחילה לא עבדי כ"א המיוחסים והכשרים ע"ש וא"כ כיון דבחרו הכשרים ביותר ל"ש לומר דנשים אינם נאמנים דכל הטעם דהוה ע"א במקום החזקה והרי כל שתשחוט בקדשים שוב ע"כ היא מהמיוחסות וכשרות ושוב היא נאמנת גם נגד החזקה ולכך שוחטת אף לכתחלה ודו"ק כי הוא ע"ד הפלפול עכ"פ יהי' איך שיהי' כאן בשוחט נגד שוחט דלשניהם נתנו נאמנות וגם התורה האמינה כשנים לכל אחד א"כ שוב הוה תרי לגבי תרי ובודאי אסור ובלא"ה נראה דל"ש כאן רוב מומחים הם דזה דוקא שם בעובדא דהמהרי"ק דמיירי שזה שמעיד ששחט שלא כהוגן אומר שלא פשע רק שהי' באונס וא"כ שייך רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם משא"כ כאן דהשוחטים שהעידו זע"ז אומרים שכל אחד פשע ובמרד עשה זאת וא"כ ל"ש רוב מצויין מומחים הם דזה כשרוצים לשחוט יפה אבל כאן הם פשעו לפי דברי העד א"כ מה מועיל וא"ל דחזקת כשרות שיש לכל אחד מסייע דא"כ גם לשני יש חזקת כשרות ומסתמא לא יעיד שקר וא"כ אוקי חד להדי חד ופסול ובלא"ה נראה לפע"ד דבר חדש דכאן ל"ש ע"א בהכחשה דהנה כל הטעם דע"א בהכחשה לאו כלום הוא היינו משום שלכל אחד בפ"ע יש חזקת כשרות ואינו נאמן לפסלו או לאסרו ולפ"ז לפמ"ש חכמי בריסק והש"ך בחו"מ סי' ל"א דגם בחד נגד חד לאותו עדות נפסל כשנתכחשו זה מזה ע"ש וא"כ גם כאן עכ"פ פסולים להיות שוחטים ובודקים כיון דנעשו חשודים כ"א מהם לפי הגדת חברו א"כ הוה חשודים לאותו דבר ופסולים גם מכאן ולהבא שיהיו שניהם שוחטים עד שיעשו תשובה ההוגנת וכיון שלפי דבריהם לא פשעו א"כ לא עשו תשובה וע"י הגדת אחד על חברו נעשו חשודים שוב נפסלו להיות שוחטים מכאן ולהבא עד שיקבלו דברי חברות ומה גם כיון דאחד הגיד על חברו שפסול הוא איך יכשרו שניהם לשוחטים כיון דלשניהם נתנו בני העיר נאמנות ושניהם מעידים זה על זה והרי מבואר בחו"מ סי' ל"ד דאם אחד מהעדים יודע בחברו שהוא רשע אסור להעיד עמו ועי' בש"ך שם הטעם ומכ"ש כאן דהם שוחטים מכאן ולהבא ולפעמים האחד שוחט בלי חברו ואיך יעידו זה על זה וא"כ כל שלא שמענו אמתלא מקובלת על חזרתם א"א להכשירם וגם במה שנוהגין ליקח הכרכשתות מהכשרות ולמוכרם הנה הרבה צווחו רבותינו על זה ומ"ש הש"ך בזה בסי' י"ח ס"ק ל"א לא שייך כאן ואף אם נימא כמ"ש הט"ז דבדבר מועט אין לחשדם כבר כתב התב"ש בס"ק ל"ז דדוקא כשאין מורין בספיקות ומביאין לפני החכם ובזמנינו שבעוה"ר הרבנים סומכים הרבה על השוחטים ומפיהם הן חיים ובפרט בנ"ד שראינו שנחשדים קצת לקבל שכר ולהטריף אצל נכרים בשביל שכר מועט אף שלא נגבה עדות כראוי וגם הרב האב"ד התנצל עבורם בכ"ז כמה מכוער הדבר וע"כ לפע"ד הטיבו אשר עשו אותן האנשים יריאים ושלימים אשר חסו על נפשם ולא אכלו בשר כל השנה ואני תמה על הרב האב"ד אשר שמענו שמעו שהוא אדם גדול חסיד וישר ובן לאותו צדיק הגאון החסיד הקדוש המנוח מו"ה משה זצלה"ה האבד"ק אוהל על מה סמך ואף דאמרו חז"ל אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ובתוס' ביארו דהיינו במאכלות אסורות אבל צדיק בעצמו אסור לסמוך ע"ז והקב"ה מצילו כשנשמר בכל עז אבל לבטוח ע"ז אסור ואף אם אמר יאמר כי הוא ראה גוף הגב"ע והוא מבפנים ויודע היטב שכל הדברים הם שקר ואין בו ממש ונתנו אמתלאות המקובלות אשר יוכלו לחזור בם ואני מבחוץ ולא אדע מ"מ למה עצר במילים ולא עוד אלא שהעלים הגב"ע כשנה ולא הראה לכל ומצינו כמה גדולי אמוראים בעת שהי' להם איזה עסק הי' מאספים כל הבקיאים בטרפות כי היכא דלמטיא שיבא מכשורי כדאמרו פ"ק דסנהדרין וא"כ גם הוא הי' ראוי לאסוף כל הלומדים והריאים ולהראות להם כל טעמיו ובפרט שנצטערו כל השנה ולא אכלו בשר ועד כמה לצטערו וליזול וכן נאה לו למען לא תרבה המחלוקת ובעוה"ר המחלוקת בזמנינו גורם הריסת הדת בכללות ועיין בב"י יו"ד סי' רמ"ב שהביא דברי הירושלמי פ' כל היד ומסיים בזה"ל מכאן יש ללמוד כמה יש לזהר מלהורות בדבר שאינו ברור לו עד שיצטרף עמו חכמי העיר ע"ש וא"כ מזה מוסר לנ"ד ובפרט בענין שורט אשר הוא ענין המסור ללב ות"ל אכשיר דרא ומחמירין בזה מאד אשר ראוי עכ"פ להחזיק במעוז ולגעור בהשו"ב למען לא יקלו הרבה. נניח זאת כי בלי ספק הרב האב"ד יש לו טעמים כמוסים עכ"פ לדינא נראה לפע"ד דעכ"פ אין על אנשים אשר עוד היום מתאמצים ואינם אוכלים בשר שום חטא ופשע והנה אשר שאלו כדת מה לעשות לפע"ד התקנה אשר תקנו וגם הרב הגאון האב"ד טרם נסעו הסכים לזה ושיהי' שו"ב ממקום אחר רואה ובודק הסכינים וגם בדיקת הריאה פנימי וחיצון זה נכון מאד וישר בעיני אלקים ואדם כי בזה יצא המורא אשר בלב היראים החרדים לאכול בשר כי כל אחד מהשנים יש עליו שני עדים המעידים עליו השו"ב החדש והשו"ב האחר ויתקיים בהם והחוט המשולש לא במהרה ינתק ומה שחשו השו"ב הישינים פן יכנס אח"כ השו"ב החדש ויסיג גבולם על דעתי יקבל עליו השו"ב באלה ובשבועה שלא ישיג גבולם ולא יראו עוד אך השו"ב החדש יראה גם הסכינים שלהם ומה שאמרו כי אין כבודם שישגיח השו"ב על סכינים שלהם ובחרו בהרב החסיד ר' מאיר סאלצער הנה הוא הי' אצלי ואמר כי אין הזמן מוכשר לו לעיין על חלפיהם והוא בעבידתיה טרוד ומה גם למה יהי' מחולק בדיקת הסכין לאחד ובדיקת פנימי וחיצון לאחר ואיך יהי' בודקים תמיד לפני ר' מאיר ולפעמים יסע מביתו ולזה צריך איש עתי אשר הוא ממונה מקהל בשכר ואם לעצתי ישמעו טוב להם איש אחר אשר אינו מהקהל כי היכא דלא לדמי להו כאריא ארבי' אמנם באופן אשר השו"ב יהי' לו סך קצוב אשר יוכל לכלכל לחם לפי הטף ולא יהי' מתן דמים כנגד היסוד והתכלית וכאשר תיכף בקבלת שו"ב החדש אמרתי כי יהי' רואה ואינו נראה כי ישוב למקומו באשר אין לו שכר קצוב וממי יקבל וע"כ טוב לדעת כי מיד הפו"מ ינתן לו הסך בכל שבוע ושבוע והוא לא ימיש מבית המטבחיים ויתן עין ולב על השו"ב אשר לא יקלו עוד בעבודתם כי כפי הנשמע השו"ב יראים ושלמים הם אתנו אך מבלי משים על לב נפרצו מעט להקל ולא עמדו על משמרתם חזק וכאשר ידעו כי יש משגיח עליהם תכבד העבודה עליהם וישובו לאומנתם בשלום לסדר זאת חקת תורה לפ"ק ועש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק א' שכתב דבשוחט אין לסמוך על סתם ישראל בחזקת כשרות ע"ש ומכ"ש בנ"ד ואני מעיד שאף שראיתי בהעברה בעלמא הגב"ע ראיתי שם איזה דברים אשר כמו זר נחשב ובראותי הפרטים הודה אחד לחברו שלא הרגיש בבדיקה רק שהתנצל עצמו שגם אחר לא בדק ולזה אין לו התנצלות שעכ"פ הודה שלא הרגיש יפה והנה ביום ב' פ' יתרו י"ט שבט הביא הרבני המופלג מו"ה אברהם אבלי מדראהביטש הנ"ל הגב"ע אשר העתיק הגב"ע אשר הי' ביד המופלג מוהר"י הנ"ל ואמרתי להעתיקו אות באות א' עדות ה' מו"ה זאת וואלף שוחט באליונ"ע זה זמן כביר אשר איני זוכר במכוון מתי הי' זה המעשה אך כמה ימים לאחר המעשה התחלתי לספר להרב הגאון דפה ומיאן לשמוע באמרו שאני שונא לר' אברם ליב והמעשה כך הי' שר' אברם ליב בדק בדיקת פנים ואח"ז בדק בדיקת חוץ והייתי גם אני באותו המעמד ואחר שהסרתי הסרכות עפ"י דבריו ולא הזכיר לי שום סרכא בצלעות והי' הבהמה אצלינו בחזקת כשרות ור' אברם ליב הלך לו ואח"ז ראיתי סירכא רחבה ונטרפה במיעוך גם קצב אחד יודע זה המעשה דהיינו ר' יוסיל קצב ב' אחר מעשה הנ"ל שחט ר' אברהם ליב הנ"ל בהמה אחת ובדק בדיקות פנים והסרתי אני הסרכות והי' ג"כ הבהמה בחזקת כשרה וראיתי שיש חסרון באומא בשיפולא והבנתי שנסרכה האומה לצלעות והלכתי לשעכט הוי"ז וחפשתי בבהמה והי' נסרך חתיכת אומה לצלעות והטרפתי הבהמה תשובת ר' אברם ליב על עדות ראשונה אמת הדבר שהי' שגיאה משנינו בבדיקת חוץ אבל בבדיקת פנים א"א להרגיש סירכא כזו שלא הי' נסרך לצלעות רק בשר בלוי ונקלף ובתחלת הבדיקה של חוץ לא הרגשנו שנינו בזה ולזה רצינו שנינו להכשיר רק קודם גמר בדיקות חוץ הרגיש ר' זאב מזה הנגלד והטרפנו שנינו ב' על עדות שני' כך הי' המעשה שבדקתי בדיקת פנים ואיני זוכר כעת אם הרגשתי הסרכא שהיו בצלעות ואמרתי לר' זאב שיש סירכא בצלעות או ששכחתי אח"ז לומר דבר זה כי הי' בבהמה זו זולת סרכא הנ"ל הרבה סרכות ובאמת נטרפה הבהמה עוד קודם שהרגיש ר' וואלף בחסרון חתיכת אומא ואיזה תועלת היו לו שוב לחפש בצלעות בהמה אחר סרכא שהיו שמה וגם מה שחיפש ר' זאב היו ללא צורך כיון שהבהמה נטרפה בלא זה על תשובת ר' אברם ליב השיב ר' וואלף ששקר דיבר אך הוא זוכר כדבריו הנ"ל ויש עוד קצבים שיגידו כך העדות כפי שהגיד הוא גם מעשה עם איזה עגל יברר עפ"י [ר' יוסיל קצב] בגב"ע בעצמו כתוב יברר עפ"י עדים קצבים בפני ב"ד וזה כתוב על הגליון למעלה עדות של ר' אברהם ליב באליונ"ע ששלשה פעמים אני זוכר היטב שרצה ר' זאב להכשיר בהמה אחר המיעוך מכח בדיקת רוק וזאת הי' מחמת שהבנתי שהקצב לא הי' נופח היטב כי ר' זאב אמר שדי בנפיחה זו אבל אני הבנתי שלא היו הריאה נפוחה היטב וצוויתי לנפוח ונטרפה הבהמה עפ"י שהיו מבצבץ במקום הסרכא על עדות של ר' אברהם ליב (חסר כאן וצ"ל השיב ר' זאב וואלף) שקר דיבר שתמיד אני משגיח שתהי' הריאה נפוחה היטב בשעת בדיקת רוק אך מה שצוה ר' אברם ליב לנפוח יותר מדאי באמת עשה שלא כדין וגם מה שהטרפנו אח"ז כשהיתה מבצבצת הי' שלא כדין כיון שהבדיקה נעשה כדת ולא היתה מבצבצת עדות של ר' ליב שוחט באליונ"ע שבעדן שנתמנה לראות את השוחטים בשעת בדיקה היו פ"א סירכא תלויה על הבועה ואמר להם שהוא טריפה והם לא השגיחו ע"ז והכשירו הבהמה ב' שהיה קמט על הריאה ואמר להם שעפ"י הדין צריכה בדיקה במים פושרין לראות אם מבצבץ והשיבוהו שהקמט הזה צריך להיות שם ולא בדקוהו והכשירו הבהמה ג' פעם א' הראה לי ר' אברהם ליב הסכין קודם שחיטה ומצא פגומה והוצרך ר' אברם ליב להשחיז את הסכין ולתקן הפגימה. תשובת השוחטים על עדות הא' השיבו שלא היו בועה רק מורסא וסרכא לא היו כלל על עדות ב' השיבו להד"מ על עדות ג' השיבו להד"מ כ"ז העתקנו אות באות מהגב"ע אשר הגידו בפני הרב ובפני הב"ד בתורת עדות היום יום ואתחנן שנת תרי"א לפ"ק מלבד הנ"ל נתברר בפנינו בירור גמור גם השוחטים בעצמם שלקחו מעות מהקצבים היהודים בכדי שיטריפו הבהמות אצל הגוים ולקחו בעד כל בהמה שהטריפו אצל קצבי הגוים א' רייניש כסף נאום הק' אברם אבלי רויזינבערג נאום יוסף קליינבערג גם אני הח"מ ראיתי שההעתקה הנ"ל היא אות באות כפי העתקה שראיתי בחתימת הרב ר' יואל אשכנזי ור' יוסיל קליינבערג נאום הק' מאיר יחיאל וועביר והנה כבר כתבתי בזה וכעת נראה להוסיף דמה שהעיד ר' זאב על ר' אברם ליב לא ראיתי התנצלות לר' אברם ליב בשום פנים כי גם הוא הודה שלא הרגיש לא בטריפות של המעשה הראשונה ולא במעשה השני' רק שהתנצל ששניהם שכחו וזה אינו התנצלות במה שגם השני לא הרגיש וגם מה שאמר שבמעשה השני' כל שכבר נטרפה לא הי' צריך לחפש הנה גם זה אין די התנצלות כי השוחט צריך שידע כל עניני הטריפות בבהמה והרי השני באמת מכחישו ואומר שלא הי' מרגיש כלל משום ריעותא וא"כ בודאי נאמן ר' זאב יותר ומה שהעיד ר' אברם ליב על ר' זאב מלבד שר' זאב מכחישו אבל גם בלי הכחשה נוכל לתלות שזה נפח יותר בכח ולא נפסל ר' זאב בשביל זה ועיין בסי' ל"ז ובש"ך ס"ק כ"ד כעין זה ומה שהעיד ר' ליב על שניהם הנה הם הכחישו אותו וכל ששנים מכחישים את האחד אין בעדות האחד כלום ואף שכל אחד נוגע בדבר שלא יפסל משום נגיעה ובע"ד בעצמו האמינו התורה באסורין א"כ פשיטא דשנים נאמנים יותר ובפרט שהם ממונים מהציבור והוא לא התמנה מהציבור רק בעת ההיא ומה גם שהשחיטה הי' נמסר להם גם אז רק שר' ליב ישגיח על החלפים אם כן פשיטא שהם נאמנים יותר ואם כן אין לדון אותם כי פשעו וכן העדות הב' והג' הכחישו ובאמת עדות הג' ר' ליב לא הי' מעיד רק נגד ר' אברם ליב וע"כ נלפע"ד שלר' זאב נוכל להכשיר לפי ראית בני העיר אם הולך בתום וביראת שמים אבל לר' אברהם ליב קשה ההיתר למצוא אך מה שהתנצלו בקבלת דמים להטריף לגוים כ"כ לעיל בזה שלא יפה עשו וכעת אני משיב שמלבד החילול השם שיצמח מזה כאשר יתגלה הדבר אף גם אם יקרה הדבר לפעמים שהגוים יחזיקו הקציז מהבשר כשר אז מה מאד יהי' מרה שלא יהי' השוחטים נאמנים בעיניהם אף שיטריפו כדין וכך ענשו של בדאי והחכם עיניו בראשו וע"כ לפע"ד ר' אברם ליב ראוי להעבירו ולגעור בו בנזיפה עד שישיב בתשובה שלימה עוד נראה לפע"ד דבר חדש עפמ"ש בתשובה אחת לענין עדות בעל מלחמה בעגונה דאתתא אף דפסול בעבירה מה"ת אינו נאמן בעגונה דאתתא זהו במקום שיכול להיות עדים כשרים אבל במקום שלא שכיחי כשרים להעיד נאמנים אף הפסולים והבאתי דברי התה"ד וכן הוקבע בש"ע חו"מ סי' ל"ז בסופו דבבהכ"נ של נשים נאמנות הנשים כיון דאין כאן עדות כשרים מצויים ולא תימא דוקא בממון דאתיהיב למחילה אלא אף בעדות איסור כמ"ש התה"ד ראי' מנאמנות החיה כיון דל"ש אנשים להעיד שם נאמנות הפסולים ולפ"ז נראה לפע"ד דגם עדות ע"א כעדות פסולים יחשב דכמו שהפסול נאמן כע"א ה"ה עדות עד כשר נחשב כשנים במקום שלא שכיחי אחרים רק אותן אנשים ולפ"ז בענין שחיטה דאין איש רואה רק השו"ב בעצמם ואף אם יש אחרים אין מי שיבין הענין רק השו"ב בעצמם וא"כ כל אחד יש לו נאמנות בשנים דאל"כ מי יעיד עליהם ודו"ק היטב.