שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ט (ז׳)

והנה במ"ש דברי הב"ח דכתובה חשיב כמוחזקת באמת התוס' ביבמות דף ס"ה לא ס"ל כן והב"ח ישב לקושית התוס' אבל התוס' לא ס"ל כן ובזה מיושב מה ששאל אותי המופלג מוה' יוסף שארשטיין ני' על הב"ח דא"כ למה הקשו התוס' בסוטה דף כ"ה על ר"ה דוקא והא אף לדידן דלא אמרינן ברי עדיף הא שאני כתובה דחשיב מוחזקת ולא שייך חזקת ממון ולפמ"ש א"ש דהתוס' באמת לא ס"ל כן והב"ח ישב כן קושית התוס' אבל התוס' לא ס"ל כן אך מה שאני תמה על הש"ך ח"מ סי' פ"ב בכללי המיגו אות א' ואות ט"ו במה שמחלק דבכתובה לא שייך לומר דבשטרא מעליא אמרינן מיגו להוציא משום דבכתובה אין החיוב ברור רק בשביל שכתב לה כתובה ע"ש שכתב ליישב דברי הב"ח ובאמת הב"ח ס"ל דכתובה חשוב כמוחזקת וע"כ דהדבר פשוט דכל שאנו דנין אם נתחייב לה כלל איך תהי' חשוב כמוחזקת וכמו שהוכחתי מהא דאמרו בכתובות דף ע"ז גבי ממונא לקולא אף דיש לה כתובה וגם תמה אני דהדבר מבואר בתוס' סוטה הנ"ל דאף לב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי אפ"ה במשארסתני נאנסתי גם ב"ש מודו דהשטר מתחלה לא עומד לגבות שהרי הבעל טוען מקחו מקח טעות והרי כל הענין דבשטר אמרינן מיגו להוציא הוא דלענין זה הוה כגבוי אף דלא קי"ל כב"ש ושטד העומד לגבות לאו כגבוי דמי אפ"ה לענין זה מקרי מוחזק והרי לב"ש דס"ל דהוה כגבוי לכל דבר אפ"ה בזה לא אמרינן וא"כ הי' לו להש"ך להביא דברי התוס' ולא צריך לסברא שלו אף שיש לכווין שגם סברתו הוא כסברת התוס' אפ"ה כפי הראות לא נזכר מדברי התוס' הלז בעת כותבו ומן האמור אני תמה על הב"ש סי' ס"ח ס"ק כ"ב במה שהקשה דמה מדמה הש"ס הפלוגתא דמשארסתני נאנסתי למנה לי בידך והלוה אומר א"י הא שאני כאן דיש לה שטר כתובה ואני תמה דלדבריו הי' לו להקשות טפי דא"כ למה לי' לחדש דבברי ושמא אמרינן מיגו להוציא ות"ל דבשטר לא הוה להוציא וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו וע"כ כתירוצו או כמ"ש התוס' בסוטה דכאן הספק על גוף השטר וא"כ אין מקום לכל דבריו ודברי הב"ש צ"ע.