והנה בהא דפריך בכתובות דף ע"ג מ"ש כתובה דלא דאמר א"א באשה נדרנית א"ה גט נמי לא תבעי וקשה לפמ"ש בהג"א במעשה דפרגא דלפטור עצמו מממון יכול אדם לעשות עצמו רשע א"כ הא כאן כשאומר דאי אפשי באשה נדרנית ולא מחל ועשה בעילתו ב"ז עכ"פ עשה עצמו רשע ואף דיכול לומר דאפשר דלא ימצא עליה נדרים או מומון מ"מ כיון דעכ"פ יכול להיות פעולתו ב"ז עכ"פ עשה שלא כהוגן וכבר נורע מ"ש הקדמונים בכתובות דף ח"י בהא דאמר סבר ר"מ דעדים שאמרו לחתום שקר ואם לא יהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר והקשו הקדמונים הא אינו מחויב ליהרג רק בשלשה עבירות וכתבו כיון דעכ"פ מחויב מצד חסידות להרג ואל יעבור שוב אינו נאמן לומר דלא עשה מדת חסידות וא"כ כאן דעכ"פ הי' לו לחקור טרם בעל או שימחול כדי שלא יהי' בעילתו ב"ז והוא לא עשה כן וא"כ לענין גט אינו נאמן ולענין ממון להפסידה כתובה נאמן ולכאורה רציתי לומר כיון דהטעם הוא דלפטור עצמו נאמר היינו משום ספק דשמא הוא באמת הרשיע לעשות וא"כ בכתובה דשיטת זקני הב"ח באהע"ז סי' ט' דהיא מקרי מוחזקת ואף דהב"ש השיג עליו כבר כתבתי בגליון הב"ש דדברי הב"ח נכונים דכתובה נקראת מוחזקת וא"כ אינו נאמן מספק אבל ז"א דדוקא אם מגיע לה כתובה רק שנולד ספק אח"כ שייך לומר דנקראת מוחזקת אבל כאן הספק על גוף התחלת כתובה ובכה"ג ודאי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ה וה"ה בזה וראיה ברורה דהרי רבא משני דתנא ספוקי מספקא לי' וגבי ממונא אזלינן לקולא וקשה לשיטת הב"ח הא כתובה נקראת מוחזקת טפי וע"כ דכל שיש ספק אם התחיל החיוב לא נקראת מוחזקת וה"ה בזה וא"כ הקושיא במקומה והיא קושיא נפלאה אמנם נראה דהרי הר"ן הקשה בהא דאמרו דטעמא דרב משום דאין אדם עושה בעילתו ב"ז והקשה דהא גם כשמחל הו"ל ב"ז וכתב דלאו דוקא ב"ז אלא שכוונתו לעשותו ב"ז ולפ"ז כיון דעכ"פ כתובה לית לה דהא אמר דרצונו שיהי' על תנאי ויהי' ב"ז ולענין ממון נאמן וא"כ שוב גם לענין איסור נאמר דל"ש לומר אין אדם משים עצמו רשע דהא עכ"פ הוא ב"ז ע"י שאין לה כתובה וכתובה בודאי אין לה א"כ אנן סהדי דב"ז בעל וא"כ שוב נאמן בדיבורו לגמרי וגם נראה דלפמ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה להסתפק דבכה"ג שאינו מהוה האיסור רק שהאיסור לפנינו והוא אמר שידע מהאיסור בכה"ג בוודאי נאמן להשים עצמו רשע כגון שהעדים אומרים שידעו שהוא רבית שהאיסור אינו בעצמו רק שלא נודע אם הם ידעו נאמנים לומר שידעו א"כ כאן באמת אסור הדבר דכיון דכתובה לית לה הו"ל ב"ז רק שלא ידענו אם כיוון לב"ז וא"כ שוב נאמן לומר שכוונתו לב"ז ואף דיש לחלק דכאן אם נימא דמחל שוב אין כאן איסור מ"מ כיון דלגבי כתובה בודאי נאמן ואין לה כתובה ועכ"פ אף שהוא מודה אינו נאמן לגבי לקוחות ולא תוכל לגבות ממשעבדי א"כ שוב הוה עכ"פ ב"ז דאין לה שיעבוד כתובה עכ"פ דלגבי לקוחות לא יהי' נאמן דחיישינן לקנוניא ותקנת שב"ש הי' שיהו כל הנכסים משועבדים לכתובה ועיין ש"ך חו"מ סי' ע"ט וסי' ק"ז דבכה"ג שייך חשש קנוניא ודו"ק היטב אך לפמ"ש למעלה דכל דנאמן לגבי ממון נאמן גם לגבי גופו דמתוך שנאמן לגבי ממון נאמן להשים עצמו רשע א"כ בכה"ג כל שנאמנים לגבי ממון נאמן גם לגבי איסור ודו"ק היטב כי הוא חריף.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ט (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
