שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ט (ד׳)

והנה שאל אותי המופלג מו"ה יוסף שארשטיין ני' לשיטת התומים דפרוזבל הי' לי ואבד אינו נאמן רק באם הלוה אינו מכחישו בברי א"כ מה פריך הש"ס בגיטין דף ל"ז מהמשנה דבע"ח שמוציא שטר ואין לו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו ומאי קושיא דלמא שם נאמן במיגו דהי' מכחישו בבירור שלא הי' לו פרוזבול דאז לא הי' מועיל החזקה והנה יפה שאל אבל לפע"ד דהא זה הקושיא הוא לרב דאמר מידי פרוזבל הי' לי ואבד וא"כ הרי רב ס"ל דהולכין בממון אחר הרוב וא"כ מכ"ש בחזקה דאתיא מכח סברא וא"כ שפיר מקשה הש"ס ומשום תנאי הוא אבל לדידן דקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ שפיר י"ל דכל דטוען ברי לא מהימן המלוה בחזקה ובזה י"ל טעמו של הרא"ש והרי"ף דהשמיטו הך מימרא דרב והעתיקו המשנה כצורתה משום דס"ל דלדידן לא סמכינן על החזקה אמנם לפע"ד הי' נראה דכאן ודאי שייך חזקת ממון דבשלמא בכ"מ שייך לומר דאין הולכין בממון אחר הרוב דהא חזקה דממון עדיף אבל כאן באמת בודאי נתחייב רק דהספק אי שביעית משמטת וא"כ הו"ל כא"י אם פרעתיך דמעמידין על חזקת חיוב וא"ל דכאן כל שלא עשה פרוזבול בתחלה עומד בחזקת פטור דז"א דאטו לא יוכל לעשות בכל עת פרוזבול וגם יש כמה תקנות אחרות למסור שטרותיו לב"ד וכדומה או דיאמר תנאי הי' בינינו וכדומה וא"כ נתחייב בודאי רק שהספק אם הי' לו פרוזבול ואבד או לא ואיך שייך חזקת ממון וז"ב כשמש ולכך פסק הרמב"ן דנאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד ובזה מיושב היטב קושית התומים דמ"ש בשביעית דא"צ לשבע כלל וסמכינן אחזקה ובריבית צריך לשבע ולפמ"ש שם אם הוא בדרך איסור לא התחיל החיוב מעולם והו"ל א"י אם נתחייבתי דל"ש לסמוך על חזקה דלא שביק היתירא דזה יש לו חזקת ממון וז"ב כשמש ודו"ק ובזה מיושב הא דכתב הרמב"ם שני טעמים משום מיגו ומשום חזקה ולפמ"ש א"ש דכל דיש לו מיגו שוב החזקה דלא שביק היתירא בחזקתה בריא אולם דל"ש חזקת ממון דהא נתחייב בודאי ויש לו מגו דפרוזבול הי' לי ואבד ודו"ק היטב.