שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ט (י״ג)

והנה בגוף קושית הראב"ד דלוקמא במודית שהכשילתו לכאורה צ"ע דהא זה רק קנס מה שמפסדת הכתובה ע"י שהכשילתו או שרצתה להכשילו והרי מודה בקנס פטור ואפילו בקנס דרבנן כמ"ש הש"ך סי' שפ"ח דלא כמהרש"ל וא"כ הרי היא מודה בקנס וצ"ל דמודה בקנס שייך היכא שמודה בקנס עצמו אבל כאן דהיא מודית שרוצית להכשילו ואנן קנסינן עי"ז שמפסדת כתובתה וגם בעי התראה ועיין ב"ש סי' קט"ו בזה לא שייך מודה בקנס דאינה מודית בקנס ובזה יש לומר דזה כוונת הראב"ד שאין אדם מע"ר ואף דלענין כתובה נאמנת הא אם נימא דרק לענין כתובה נאמנת שוב הו"ל מודה בקנס דכל הודאתה הי' לענין הכתובה דבשלמא אם נאמנת לענין איסור א"כ היא מודית לענין איסור וממילא קנסו אותה רבנן ולא מקרי מודה בקנס אבל כאן דכל הודאתה אינו רק לענין כתובה שוב הו"ל מודה בקנס ודו"ק היטב ועבפ"י מ"ש בזה אבל לא דבריו דברי ודו"ק היטב אמנם לפע"ד נראה דבר חדש דלא שייך בכאן אין אדם מע"ר דכל הטעם הוא משום דאדם קרוב אצל עצמו ויש לו חזקת כשרות ואינו נאמן לעשות עצמו רשע ולפ"ז לפמ"ש הר"ן ברי"ף ביומא דנשים חשודות על לפני עוד דדעתן קלות א"כ כאן שרצתה להכשילו לבעלה מה שייך בכאן אין אדם מע"ר והא אינו רק שעברה על לפני עור וע"ז נשים חשודות כל שאינה עושית בעצמה איסור ושוב נאמנת ע"ז וצ"ע דהא לפי דבריו גם היא עושית איסור ודו"ק היטב כי הוא הערה חדשה.