שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״א (י״ד)

והנה במ"ש רש"י דמדירה שלא להנות אין הנאת תשמיש בכלל דהא משועבד לה לכאורה קשה דבלא"ה לא חל דהא הוה נדר ע"ד מצוה וכבר הקשה החינוך דאמאי נדר חל על דבר מצוה ליתי עשה דמצוה ולדחי ל"ת דנדר וכתב דשאני נדרים דהו"ל עשה ול"ת ולפ"ז שפיר כתב רש"י דלא חל הנדר דהא משועבד לה דהרי הר"ן כתב בהא דאמרו בנדרים דף י"ד וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה באומר הנאת תשמישך עלי והקשה הר"ן הא הנאת תשמיש אינו רק מדרבנן והיאך יבטל מצות עונה וכתב דבשב וא"ת יכלו לבטל ולפ"ז שפיר כתב רש"י דכיון דמשועבד לה הרי הוא הדירה מלהנות לו לא שהדיר הוא הנאת תשמישך עלי וא"כ א"א להיות בכלל להנות לו תשמיש דהא אינו חל דהא משועבד לה ואף דקונמות מפקיע מיד שעבוד הא כאן לא אזלינן בזה דקונמות מפקיע מיד שעבוד ושוב לא יוכל לחול על תשמיש דהא הש"ס פריך גם על מזונות וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ולא ס"ל דקונמות מפקיע מידי שעבוד וכמ"ש הר"ן ולפע"ד הי' נראה דל"ק כלל קושית הר"ן דקונמות מפקיע מידי שעבוד דהא באמת כל שהוא דבר מצוה שוב לא יוכל להפקיע דבאמת כל ענין דנדר חל עד"מ הוא דהו"ל עשה ול"ת ולפ"ז כל שהעשה דוחה שוב הל"ת נדחה וכמ"ש הריב"א ושוב הקונמות לא אלים כ"כ להפקיע מידי שעבוד ובזה יש ליישב קושית התוס' דלמה לא פריך מהמשנה גופה דלכך אינו חל על תשמיש כיון דמשועבד לה ולפמ"ש יש לומר דשאני תשמיש דהו"ל נדר עד"מ ולא חל דעשה דוחה ל"ת לכך לא אלים אבל מזונות יש לומר דהוא רק דרבנן כדמוקי בירושלמי ושוב הקונמות מפקיע ולכך פריך סתם דכאן אזלי דקונמות אינו מפקיע וכמ"ש הר"ן והנה בגוף הדבר שכתב החינוך דהו"ל עשה ול"ת הקשה בפר"ד ובשעה"מ פ"ג מנדרים דקיל דאיתא בשאלה והנה הרב המאוה"ג הנ"ל הקשה דבאמת גוף הענין דנימא דקיל בשביל השאלה והרי כתבו התוס' בפסחים בסוגיא דמשרת דמה שעוקר האיסור מעיקרו לא מקרי איסור קל וא"כ כאן דמעקר קעקר ל"ש דישנו בשאלה וצ"ל כל דאפשר לשאול לא ראוי שידחה המצוה והעשה דמצוה אלים יותר ולפ"ז כל דנימא דעשה דוחה ל"ת ולא נשאר רק עשה שוב הו"ל כאכלה כלה דאין נשאלין עליה כל דאין לוקין והנה זה טעות דע"כ לא ס"ל להפוסקים דכל שמחוסר קרבן ומלקות ל"ש לשאול היינו במזיד ולא אתרו ביה דאין שם ענין ואכלו כלו אבל כאן ניהו דהמצוה דוחה אבל מ"מ יכול לשאל על נדרו טרם שעבד וגם גוף דבריו שכתב דכל שמעקר קעקר לא מקרי קיל דאיתא בשאלה אינו מוכרח וגם לא קי"ל דמעקר קא עקר ועיין כ"מ בפי"ב מנדרים ודו"ק שוב ראיתי דמ"ש בשם הכ"מ אינו דהוא לא פלפל רק בבעל ע"ש פי"ב ה"א אבל חכם בודאי עוקר מעיקרו וגם בתוס' פסחים דף מ"ד ד"ה והוא משמע דזה לא מקרי יש היתר לאיסורו אבל מ"מ שייך בזה לומר דקיל דאיתא בשאלה ועי"ז עוקר הנדר מעיקרו ודו"ק.