שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ט (י״ב)

ובזה נראה לפע"ד טעם נכון למה דקי"ל דאף דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ באומר גנבתי או גזלתי נאמן ועיין בטור חו"מ סי' ל"ד ולפע"ד טעם הדבר דבאמת מה שאין אדם משים עצמו רשע הוא רק מספק כמ"ש הרמב"ם פי"ז מסנהדרין שמא מהמחכים למות הוא וכדומה ע"ש ולפ"ז כיון דרק משום ספק הוא א"כ שוב יקשה דהו"ל ספק איסור גזל וא"ל דגם לזה הו"ל ספק איסור גזל דזה אינו דהרי היא מודה לו דחייב לו ואינו גזל רק דאנן לא מהמנינן ליה וא"כ הו"ל שוב ספק איסור דחייב מספק וז"ב ואם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב הא דאמרו בכתובות דף ע"ב אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע והקשה הראב"ד הא יש לאוקמא במודית וכתב דאין אדם מע"ר ותמה הר"ן דהא לענין כתובה הו"ל להיות נאמן דלענין ממון אדם מע"ר ולפמ"ש א"ש דכל הטעם הוא משום דהו"ל ספק איסור וכמ"ש וכבר כתבתי דאחי הקצה"ח הקשה דהא בספק איסור ג"כ כל שיש חזקה אזלינן בתר החזקה וכאן איכא חזקת ממון וכתב דחזקת ממון אינו חזקה המכרעת רק חזקת מ"ק ולפ"ז כאן דנתחייב לה כתובה שוב יש חזקה קמייתא דהיא מכרעת ושוב גם לממון שייך אין אדם מע"ר והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלכך נאמן לעשות עצמו רשע לענין ממון משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכבר השריש הקצה"ח סי' ל"ד ס"ק ד' דעל עצמו האמינה התורה אף קרוב לעצמו ע"ש וה"ה בזה הא כל הפסול דאין אדם מע"ר היא משום דאדם קרוב אצל עצמו אבל לגבי ממון אדם נאמן מתורת עד פסול ושאני לענין רשעות דאינן נאמן דגם עד כשר אינו נאמן לעשותו רשע וה"ה עד קרוב לעצמו ואינו יכול לעשות עצמו רשע אבל לגבי ממון אדם עושה עצמו רשע והתורה האמינה אותו להיות נתחייב ע"פ עצמו ואדם מע"ר לענין ממון וז"ב כשמש ולפ"ז שפיר מקשה הר"ן על הראב"ד אברא דלפ"ז הרוצה לפטור עצמו ע"י שאומר שהי' רשע לא יוכל והרי בהג"א פ"ט דב"ק במעשה דפרגא פוטר עצמו בטענת רשע ולענין לפטור עצמו א"י לעשות עצמו רשע ועיין בשו"ת הרמ"ה הובא באור צדיקים סי' רפ"ד שכתב ג"כ דלענין ממון משים ומשים בין לחיובי נפשי' בין לזכות נפשי' ע"ש ובזה שוב יקשה מ"ט וצ"ע בזה.