שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ה (ו׳)

והנה בליל חמשי כ"ה תשרי תרי"ד כה הראני הזקן המופלג מוה' שלמה ני' ראבין שטיין בהא דאמרו ביבמות מ"ד ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ וכתבו התוס' דיש ספרים דגרסי מקודם ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא אמ"ק אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה והתוס' דחו להך גירסא דל"צ קרא להכי כיון דחליץ לחדא א"א ליבם שני' כיון דאינו עולה לחליצה כדאמר לעיל דאינו חולץ לשניהם ועוד דאין חולץ לשתים משמע דהשניה מותרת בלא כלום וע"ז כתב המהרש"א דא"כ גם באינו מייבם לשתים משמע ג"כ דהשני' מותרת בלא כלום ומה פריך וניבם לחדא ונחלוץ לחדא וע"ז תירץ המהרש"א דגבי אינו בונה ב' בתים שפיר משתמע מהאי דרשה דמותרת לשוק כיון דאינו בונה ב' בתים א"א לחלוץ לשני' כיון דאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אבל לפי הגירסא דממעט שלא יחלוץ לחדא וליבם לחדא מדרשא אחרינא מדכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה א"כ מההיא דרשא דאינו חולץ לב' בתים לא משמע דהשני' מותרת לשוק ודברי מהרש"א מרפסין איגרי דמלבד דלא נתבאר מדבריו מה נ"מ בין הדרשא דאינו בונה ב' בתים ובין דרשא לא יבנה דלמה משמע מהאי קרא טפי מזה וכן הקשה אותי הזקן הנ"ל ואני השבתי עפ"י דברי התוס' יו"ט הנ"ל דאינו עולה ליבום א"ע לחליצה משמע מהא מאינו עולה לחליצה שאינו עולה ליבום אבל אני תמה דא"כ כלפי לייא דהדרא קושיא לדוכתה כיון דאינו בונה ב' בתים משמע דמותר לשוק א"כ מ"פ הש"ס וניבם לחדא ונחלוץ לחדא הא ממעט מקרא דאינו בונה שני בתים דמותרת השני' בלא כלום והרי התוס' כתבו להיפך דאינו חולץ לשני בתים משמע דהשניה מותרת בלא כלום והמהרש"א כתב דזה לא משמע דפטורה השניה בלא כלום. וכדי שלא יהי' דברי זקני מהרש"א ז"ל מחוסרים הבנה כ"כ יגעתי ומצאתי ת"ל לישב כוונתו דהנה באמת צריך להבין הך דממעט מבית א' הוא בונה ואין בונה שני בתים ומבית חלוץ הנעל דאינו חולץ לשני בתים היאך הכוונה אם פטור לגמרי או רק דאינו בונה ואינו חולץ לשתיהן אבל לאחת בונה ואחת חולץ או ליהפך מהיכן משמע ולפ"ז דברי המהרש"א מחוורים דהכי פירושו של התוס' דממנ"פ מה סבר המקשה דמקשה ונחלוץ לחדא ונייבם לחדא אף דממעט מקרא דאינו חולץ לשני בתים ע"כ דסבר המקשה דדלמא לא ממעט מקרא רק דאינו חולץ לשתיהן אבל חולץ לאחת ומייבם לאחת ולא ס"ל דכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום וא"כ שוב יקשה דמה משני דכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה דאכתי קשה ניהו דאותה שחלץ ולא בנה שוב לא יבנה אבל השניה למה לא יבנה וע"כ דאינו חולץ משמע דפטור לגמרי וא"כ אין התחלה לקושיא וא"ל דהכי מקשה דכיון דאינו חולץ לשתיהן ואינו עולה לחליצה שוב אינו עולה ליבום דא"כ לא מקשה כלום דאיך אפשר לייבם השניה וע"כ דזה אין סברא להמקשה וא"כ שוב לא מוכח מלא יבנה למעט מיבום כיון דהשניה לא נדחה מבנין דהא להשניה לא חלץ ובשלמא בהך דדרש מלא יבנה דאינו בונה שני בתים שפיר מקשה לי' להמקשה דאף דאינו בונה שניהם אבל מ"מ יוכל לחלוץ לאחרת כיון דלא ידע עדן מכל שאינו עולה ליבום וע"ז שפיר משני דכיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וממילא שפיר ממעט מבית אחד הוא בונה דפטור לגמרי דהא א"א לומר דיבנה שניהן וחליצה נמי לא כיון דאינו עולה ליבום אבל להיפך אם נימא דמהך דאינו חולץ לשתיהם לא משתמע פטור א"כ גם מלא יבנה לא משמע דנפטרת מחליצה וע"כ אית לן למימר כיון שאינו חולץ לשתיהן ממילא משמע דפטורה השני' שוב אין התחלה לקושיא וע"כ שפיר דחו התוס' ודו"ק היטב כי הדברים ברורים בכוונת המהרש"א זכותו יעמוד לנו להליץ בעדינו אמנם בגוף קושית המהרש"א הי' נראה לפע"ד דבשלמא בחליצה כיון דהתורה מיעטה שלא יחלוץ לשתיהן א"כ הרי חליצה של הראשונה שסלק עצמו מן הראשונה הוה סילוק הזקוקה וכיון שלא צריך אף לחלוץ השניה ונסתלקה מכ"ש שלא שייך לומר שתתחייב ליבם דפשיטא דהוה אשת אח שלא במקום המצוה כיון דנסתלקה מהזקוקה ואינה יכולה לחלוץ משא"כ ביבום לראשונה דאז שפיר י"ל ניהו דהתורה מיעטה שלא ליבם לשניה היינו דוקא יבום דהשניה מהראוי שלא ליבם דזה שמיבם הראשונה חידוש הוא שהתורה התירה אשת אח וא"כ די לנו שמייבם חדא אבל השניה אינו מיבם אבל חליצה למה לא תחלוץ כנלפע"ד ליישב קושית המהרש"א והמהרש"א מסתבר לי' להיפך דהא אינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מסתבר טפי וכל שכבר ייבם אחת וקיים המצוה שוב ל"צ השניה לשום דבר ונפטרת אבל באמת יותר מסתבר כמ"ש ועכ"פ דברי המהרש"א בתרוצו נראה לעפ"ד דבר ברור ונכון בכוונתו דאף אם נדחוק לומר דכיון שלא בנה שוב לא יבנה היינו כל שחולץ לאחת שוב לא יבנה האחרת ליבם וממילא כיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דז"א דאכתי תקשה דא"כ בית חלוץ הנעל דדרשו דאינו חולץ לשתיהן למה אתי דהא כל שדרשו דשוב לא יבנה ממילא אינו חולץ לשתיהן וע"כ דלא יבנה לא אתי לזה כלל ואינו חולץ לשתיהן משמע בעצמו דהשניה נפטרת בלא כלום וא"כ ע"כ דלא יבנה לא אתי לזה ודו"ק היטב.