שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ה (ה׳)

והנה התוס' יו"ט מביא הטעם דחכמים דאין שומעין לו ליבם ולחלוץ אף שרוצה משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וטעמי' דר"י דס"ל מצוה שאני ולכאורה קשה לי הא באמת אמרו בכתובות דף ט"ז דינאי המלך עבר מלפני הכלה ופריך והא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומשני מצוה שאני וא"כ מ"ט דרבנן דאמרו אין שומעין לו וכמדומה שהרגישו בזה בתוס' בכתובות ובשטה שם ואין לי פה שום ספר וע"כ נראה לפע"ד דהנה בחבורי יד שאול הבאתי דברי האמרי נועם דאף דאב ורב שמחלו על כבודם רשאים מ"מ זה דוקא כבודם אבל בזיונם וקלונם אינם רשאין למחול וכן נראה מהתה"ד ורמ"א סי' רמ"ב ע"ש ולפ"ז נראה לי דגם במלך אף אם נימא דלדבר מצוה יכול למחול על כבודו אבל לא מה שהוא בזיון ולפ"ז ניחא מה שאינו חולץ דהוה לו בזיון שתריק בפניו ועל בזיונו אינו רשאי למחול וא"כ גם במקום מצוה לא שרי בזיונו ובלא"ה יש לומר דניהו דהמלך רשאי למחול על כבודו במקום מצוה הא מצות יבום וחליצה אינו רק על האיש והיא אינה מצווית להקים לבעלת שם א"כ היאך אומרים לה חטא כדי שיזכה חבירך ובפרט בזה שאם לא רצה למחול אינו מחויב דניהו דיכול למחול ע"מ מלמדין אותו שלא ימחול כדי שהיא לא תצטרך לעבור על המצוה ובזה ניחא גם מה שאינו מיבם והנה ל"מ לרש"י שפירש דגנאי הוא לו להקים לאחיו שם בישראל א"כ במקום בזיון א"צ למחול ואינו רשאי למחול אלא אף לשיטת הרמב"ם והרע"ב דהטעם משום שכל שאינו בר חליצה אינו בר יבום לפע"ד נראה דגם הרמב"ם ס"ל טעמו של רש"י דגנאי הוא להקים לאחיו שם בישראל אלא שבאמת זהו כשמכוון רק לשם מצוה אבל אם מתכוין מחמת שמצאה חן בעיניו לא אכפת לן ורבנן דאבא שאול ס"ל יבמה יבא עליה מ"מ אף במכוין לשם נוי ולשם אישות וכדומה וא"כ ל"ש הטעם דמקים לאחיו שם בישראל אך נראה כיון דאינו עולה לחליצה ומטעם דבזיון אינו רשאי למחול רק על כבודו רשאי למחול במקום מצוה ולפ"ז כאן ממנ"פ אם יתכוין בשביל מצוה שוב הו"ל גנאי להקים לאחיו שם בישראל ואם לא יתכוין לשם מצוה עכ"פ כל שמיבם הוה גנאי שנראה כאלו מכוין לשם מצוה ואם אינו מכוין לשם מצוה בודאי אינו רשאי לזלזל במלכותו שלעין כל נראה שמכוין להקים לאחיו שם בישראל ודו"ק עוד נראה לי דבר חדש דמ"ש הרמב"ם והרע"ב דכל שאינו בר חליצה אינו בר יבום וכ"כ התויו"ט שלא מצינו זאת רק להיפך מי שאינו עולה ליבום שאינו עולה לחליצה אך נראה שזה תלוי במחלוקת א"ש ורבנן דלאבא שאול חליצה ג"כ מצוה כמו יבום וא"כ כשם שמי שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמו כן להיפך מי שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום דשתי מצות שוות הן או זה או זה אבל לרבנן עיקר המצוה היא יבום וחליצה במקום יבום לאו כלום היא וא"כ אף שאינו עולה לחליצה מ"מ ליבום עולה שיבום עדיף אמנם נראה דזה דוקא מי שמתכוין לשם מצות יבום באמת אבל מי שמתכוין לשם נוי ולשם אישות וכדומה רק דלרבנן לא אכפת לן ויבמה יבא עליה מכל מקום אבל כל כה"ג שוב החליצה במקום יבום אינו כלום והו"ל שוב גנאי וממנ"פ אינו עולה ליבום דאם הוא מתכוין לשם מצות יבום הו"ל גנאי ואם אינו מתכוין לשם מצות יבום שוב הו"ל יבום וחליצה שווים וכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא.