שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ד

מעשה בא לידי באחד שנתן וועקסיל הנקרא טראטע שהוא כעין שטרי ממרנות המשועבד לכל מי שמוציאו ונתן כתב על העיסקא שהתפשר עם בעל השטר על כך וכך כנהוג ואח"כ בהגיע הז"פ טען שנתן הרווחים בעת שלוה והעיסקא נתן שסבר שלא מועיל בלי כתב נגד האיסור רבית ואמרתי דנאמן לטעון פרעתי נגד הרווחים דאף שהטראטע אינו רק כת"י ואפ"ה א"נ לטעון פרעתי היינו כמ"ש התומים בסי' ס"ט משום שכתוב בו לכל מי שמוציאו ומה ישיב נגד איש אחר וע"כ דחש שיקחנו אם פרע אבל על הרווחים אף שנתן עיסקא לא חשש להניחו ביד המלוה ומה לו בכך ע"כ התפשר בעל השטר עם הלוה ויבצעו תמימים. ודרך רגב אזכיר שמ"ש המזרחי הובא בב"י סי' ס"ט לענין המיגו דכתב ללות ולא לוה או שכחתי והט"ז השיג עליו דשמא ישכח ויטעון להד"ם ואז לא יהי' נאמן עיין בר"ן פ"ק דגיטין גבי אי טענינן ליתמי מזויף שכתב דכל שלא לוה אומר מזויף אף שכתב ללות ולא לוה וכלהו חדא טענתא הוא ומזה יש ראיה להמזרחי ע"ש ובמלמ"ל פח"י מגזילה.