שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״א (ו׳)

והנה במה שהקשו בתוס' בב"מ שם ובב"ב דף ה' דלאביי דס"ל דעביד איניש דפרע בגו זמניה למה יהי' בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה הנה לכאורה י"ל דדוקא כשטוען זה שפרעו בבירור א"כ י"ל דעביד אינש למיפרע אבל לטעון בעד היתומים שמא פרע בתוך זמנו זהו מלתא דל"ש ולא טענינן בעד היתומים מלתא דל"ש ואולי דעיקר הקושיא הוא מדקתני בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראי' שנפדה ולא קתני עד שיאמרו לו שנפדה והיינו אם יטענו היתומים פקד לנו אבא שפדה אותו אף שאינם עדים כשרים מ"מ נאמנים וע"כ דהוא בחזקת שלא נפדה ואינם נאמנים נגד החזקה ושפיר הקשו על אביי ובזה יש לי לקיים תירוץ הראשון של התוס' דבחזקת שלא נפדה משום דל"ש שלא ליטרדן ומה שהקשו התוס' דא"כ איך פשיט לשוכר מבכור דשאני בכור דל"ש דלא ליטרדן ולפמ"ש א"ש דהכי מייתי דניהו דבבכור ל"ש דלא ליטרדן אבל מ"מ אינם טוענים ברי ואפ"ה הוה בחזקת שלא נפדה משום שלא פקדם אביהם ה"ה בשוכר אף דשייך דלא ליטרדן אבל השכיר טוען ברי והשוכר טרוד בפועליו ושפיר מדמה להו וזכורני שהגד"ת הקשה על התוס' דמה קשיא להו דהיכי פשיט לבכור משוכר והא שפיר פשיט לה דאנן לא קי"ל כאביי רבא רק כר"ל וא"כ שפיר אמרו להו דתנינא תוך זמנו ואף דבשוכר שייך דלא ליטרדן הא קי"ל כר"ל ולפע"ד יש לישב דבאמת שם פשיט ר' יוחנן ביומ' דמשלים זמניה א"נ והשוכר נאמן וצע"ג על התוס' בב"ב דף ה' שם ד"ה ואפילו דכרכרו להוכיח דר"י אית לי' מסתמא כר"ל דא"א פורע בגו זמני' ע"ש ולא הביאו מהך דר' יוחנן דפשיט להו דביומא דמשלם זמנא נאמן השוכר בשבועה ומשמע דדוקא ביומא דמשלם זמני' ובשבועה הוא דמהימן אבל בתוך זמנו אינו נאמן אף בשבועה ולפ"ז שפיר הקשו התוס' דא"י לומר דאביי ורבא יחלקו על ר' ינאי דהוא רבו של ר' יוחנן ועל ר' יוחנן ור"ל ועכ"פ פשטת דברי המח"א לא מורין שכיוון למ"ש וע"כ דבריו צ"ע והעיקר לפע"ד בכוונת רש"י כמ"ש ובזה לק"מ ומ"ש רש"י דרובא לא פרעו אף דאין הולכין בממון אחר רוב לפמ"ש א"ש כיון דהיתומים טוענים שמא ועיין בפ"י בכתובות ט' בס"ס דמועיל בממון אף דאין הולכין במא"ה משום ברי ושמא ברי עדיף ע"ש וה"ה בזה.