שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ל (ה׳)

והנה בדברי התוס' בגיטין שכתבו דבחצי עבד וחצי ב"ח מבעיא לי' והמהרש"ל והמהרש"א נדחקו דהיאך יאכל בתרומה כיון דחציו ב"ח ואני תמה שלא זכרו דברי התו"כ שממעט בהדיא בפ' אמור מקנין כספו חציו עבד וחציו ב"ח וביותר אני תמה על הפ"י שהביא דברי הרמב"ם פ"ז מתרומות הי"ז שכתב הכ"מ שמקורו מהתו"כ אבל לא ראה דברי הת"כ במקומו וגם הא"מ לא ראה הת"כ וגם הכ"מ במחכת"ה הביא דברי הת"כ על דברי הרמב"ם שאין ענינו לזה שהת"כ מיירי בחציו עבד וחציו ב"ח והרמב"ם מיירי בכלו עבד רק שרבו אחד אינו כהן המאכיל בתרומה וזה לא נזכר שם ואולי הוא בסוף תרומות בירושלמי שרמז הכ"מ ואין אתי הירושלמי ועכ"פ דברי התוס' והמהרש"ל והמהרש"א והפ"י וא"מ ונט"ש שכלם פלפלו בזה ולא ראו דברי הת"כ הנ"ל צע"ג. ומ"ש בא"מ שם להקשות בהא דאמרו בש"ס ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה אמאי ליהוי כקנינו שקנה קנין ותניא וכו' ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש וע"ז הקשה הא בגיטין דף מ"ב מבעיא לן במעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה ומשום דכיון דכופין לשחררו תו לאו אדון הוא וא"כ גם כאן דאלמנה לכה"ג דכופין להוציאה שוב לאו בעל מקרי הנה ל"מ לפמ"ש בתירוץ הראשון בגיטין שם דהך אבעיא לא אזלא אליבא דמ"ד דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה והרי כאן מקשה אליבא דמ"ד דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה דאל"כ לא משכחת עבדים שקנו עבדים וכמ"ש התוס' ד"ה ועבדים וגם לפמ"ש בתירוצם השני דבחצי' ב"ח מהראוי שלא יאכל היינו שם דמצד עבדות כופין את הרב לשחררו ונמצא דלאו אדונו הוא ואיך יאכל בתרומה אבל כאן באמת עבדיו הם ומכ"ש למ"ד ק"פ כקה"ג הוא ניהו דכופין להוציא אותה בגט אבל עכ"פ הוה כמעוכב גט שחרור דהרי באמת עבדים הם לו כ"ז שאינו מגרשה והרי הם מעוכבים עכ"פ שחרור דעדיין לא גרשה ודו"ק.