שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ל (ד׳)

והנה מדי דברי בדברי האבני מלואים הנ"ל זכר אזכור מה שנתחדש לי מדי עברי עליו דהנה תורף דבריו שם דלענין תרומה הקפידה תורה העיקר על קנין איסור אף למ"ד ק"פ כקה"ג דמי עיקר הוא קנין איסור ובזה אמרתי לפרש דברי התוס' בגיטין מ"ב ד"ה מעוכב שכתבו לחלק דבמעוכב גט שחרור הוא דאוכל בתרומה משום דמותר בשפחה כמ"ש למעלה משא"כ בח"ע וחב"ח ולכאורה צריך ביאור מה מעליותא הא דמותר בשפחה שיהיה עי"ז אוכל בתרומה וגם הא בדף מ"ם ע"א ד"ה אותו העבד כתבו הא דמותר בשפחה לפי שאוכל תרומה ואיך עשו כאן סבה מן המסובב ועפ"י שם אך לפמ"ש הא"מ א"ש דעיקר תלוי בקנין איסור והיינו עיקר קנין איסור הוא משום דהוא מותר בשפחה כמ"ש שם ולפ"ז יהלו דברי תוס' דלכך שם במעוכב גט שחרור שפיר אוכל תרומה לפי שעדן מותר בשפחה ויש לו להרב בו קנין איסור שבו משא"כ ח"ע וחב"ח דאין לו בו קנין איסור אברא דעדן צ"ב כיון דח"ע וחב"ח הרי מצד חציו של עבד הרי יש לו בו קנין הגוף דלעולם יש לו דין חצי עבד וחצי ב"ח דלענין איסור לא נתחלק כדאמרו בגיטין דף מ"ג באיסורא לא קאמרינן וא"כ הרי יש לו דין חצר השותפין דכל אחד יש לו קנין הגוף וא"כ מצד העבדות הי' לו קנין איסור בו רק דבאיסורא לא שייך לחלק ולשיטת הירושלמי באמת קידש ביום של רבו אין חוששין לקידושין ולתלמודא דידן תמיד הוא חציו ב"ח וחציו עבד וא"כ חלק העבדות במקומו ועדן יש לו לרבו קנין איסור וקה"ג בו ובתרומה אזלינן בתר קנין הגוף וצ"ל כיון דלמשנה אחרונה כופין את רבו ועושהו ב"ח וכל דלכוף קיימא שוב אינו אוכל בתרומה ועיין בא"מ שם ושפיר אבעיא לי' בח"ע וחצי ב"ח וז"ב אברא דלפ"ז יקשה א"כ מה פשיט לי' הש"ס מהא דאמרו שם רב משרשיא אמר דמשחררין זא"ז ואפ"ה אוכלין בתרומה והא שם אין כופין לשחרר וצ"ל דכל עיקר דרב משרשיא הוא על שכופין לשחרר כמ"ש הגאון מהרי"פ בתמורה דף ח' ושפיר פשיטא ליה. ובזה עמדתי על מה דהביא הש"ס כאן מרב משרשיא לא מהמשנה וכבר עמד בזה הגאון מהרי"פ בגיטין שם ולפמ"ש א"ש ובחידושי להרמב"ם פ"ט מתרומות כתבתי בימי חורפי בזה בד"א ודו"ק אמנם כ"ז לפי דרכו של הא"מ אבל לפע"ד אין דבריו נכונים ביסוד שיסד דעיקר תלוי בקנין האיסור ומה שבנה על דברי התוס' במ"ש ר"פ אלמנה לכה"ג דבתרומה קה"ג היא עיקר לפע"ד הדבר פשוט דבאמת קנין לזמן אף שהוא קנין הגוף לשעה כל שאינו רק לזמן מקרי קנין פירות כמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט ואנן בעינן קנין הגוף ממש דזה עיקר קנין כספו דכתיב בקרא ולכך ממעט עבד עברי ותושב ושכיר משום דאינם רק קנין הגוף לשעה וקנין פירות מקרי אך נראה לפמ"ש רבינו אביגדור בתשובת הרא"ש כלל ל"ה דבלולב כיון דכתיב ולקחתם לכם משלכם בשעת הקנין קפיד רחמנא שיהי' שלו וסגי בקנין הגוף לשעה דעכ"פ אז הי' קנין הגוף ע"ש ולפ"ז גם אנן נימא הכי דבקנין כספו דרחמנא אמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וא"כ אשעת קנין קפיד רחמנא שיהיה קנין הגוף וא"כ לכך כל שיש כאן קה"ג לשעה קנין כספו קרינא בי' ולכך אצטריך קרא בת"כ למעט עבד עברי מקנין כספו ותמה הכ"מ פ"ו מתרומות דהרי הוא כתושב ושכיר ולפמ"ש באמת בשעת הקנין הרי הוא קנוי קה"ג לשעתו ולכך מיעט לי' הקרא דאף בכה"ג לא מקרי קנין כספו ובזה מיושב מה שתמה בא"מ שם למה ארוסה אוכלת בתרומה ד"ת דהא לא נקניה לבעל קנין מע"י ושום קנין ממון ומה קנין כספו שייך בה ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה קנין הגוף דעכ"פ הוא קונה אותה ע"י קידושין קנין כספו והתורה אמרה קנין כספו והרי איכא קנין כספו ומ"ל אם קנה אותה לגמרי או לא ולא גרע מקנין הגוף לשעה דעכ"פ קנין כספו קרינן בי' ובזה מיושב מה שהקשה עוד דנימא כספו המיוחד לו כדדרשינן בשן ועין או ביום ויומים כדאמרו בב"ק דף צ' ולפמ"ש א"ש דשם בעינן שיהיה קנין הגוף ממש אף לאחר הקנין דהתורה אמרה כי כספו הוא אבל כאן רק על עת הקנייה קפיד קרא והא איכא בעת ההיא קנין כספו וז"ב דעיקר תלוי אם יש לו קנין הגוף עכ"פ בעת הקנייה אף שאינו רק לזמן ובזה מיושב הקושיא שהקשה בנט"ש לשיטת התוס' דבתרומה בעינן קה"ג א"כ היאך דייק הש"ס בע"ז דף י"א דשכירות לא קניא והא אף אם קניא אכתי קשה אכתי לא עדיף מקה"ג לזמן דלא הוה רק קנין פירות והרי בתרומה בעינן קה"ג ממש ולפמ"ש א"ש דקה"ג לזמן סגי דבעת הקנייה עכ"פ הקנין הגוף הוה קנין כספו וסגי בזה וכמ"ש ודו"ק ובזה יש לישב מה שהקשה בא"מ סי' צ' ה"ק כ"ו דשדה מקנה היכא משכחת לה שיכול להקדיש הא כל קה"ג לזמן אף בזמן שהיובל נוהג אינו רק קה"ג לשעה וא"כ שניהם א"י למכרו וכדאמרו גבי איש ואשה שמכרו בנ"מ ולפמ"ש א"ש דשם בעינן שיהי' קה"ג אף לאחר הקנין משא"כ בשדה מקנה דעיקר קפיד על שעת הקנין והרי בעת קנהו הי' לו קה"ג ולכך כתיב בשנת היובל ישוב לאשר קנהו מאתו והיינו דעיקר תלוי בעת הקנין ודו"ק היטב.