שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ל (י״ב)

והנה אחר שנים רבות נתתי לבי לעיין בזה שהעלו התוס' דבתרומה בעי שיהי' לו קנין הגוף והביאו ראיה מהך דכריתות ואני תמה מדוע הרחיקו ללכת ולא הביאו ראיה ברורה מהא דאמר בת"כ יכול אפילו קנה עבד עברי יאכל בתרומה ת"ל כסף יצא עבד עברי שאינו כסף ופירש הק"א דהיינו שאינו אלא עבודה שש שנים ולבסוף יצא חנם אין כסף וכוונתו שאינו ק"פ דקנין הגוף שאינו רק לזמן קרוי קנין פירות ואף אם נדחק בזה אבל מה נעשה ביום שידובר בו סוגיא דריש הערל אטו משום דהו"ל תושב ושכיר אפטיר לי' מפסח והוא קי"ל גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני לי' ומשמע דטעמא דעבד עברי דלא אכיל משום דלא קני ליה והרי הדברים ק"ו השתא עבד עברי דגופו קנוי לו רק למצות לא קנו לי' כמ"ש התוס' שם ובחידושי רשב"א מבואר דהטעם דכל דיוצא בגרעון כסף או בשש ויובל לא מקרי קנין גמור ע"ש והיינו ע"כ דגם זה לא מקרי קנין הגוף ממש כיון דלא הוה רק לזמן א"כ מכ"ש במי שאין לו כלל קנין הגוף דודאי לא מצי אכיל בתרומה והיא תימא גדולה לפע"ד וגם מ"ש למעלה דהתוס' לא נסתפקו רק מי שבעת הקניה לא הי' לו רק קנין פירות אז לא מקרי קנין הגוף אבל בשכירות דבעת השכירות הוא שלו לגמרי אף שתצא אח"כ מרשותו מקרי קנין ג"כ ל"מ דא"כ בעבד עברי דכעת גופו קנוי אף שיצא אח"כ ביובל ובשש מ"מ בעת קנוי קנין הגוף א"כ למה לא יאכל בתרומה אמנם יש לומר דהתוס' אזלי לשיטתייהו דשאני עבד עברי דלמצות אין גופו קנוי לרבו א"כ י"ל דעבד שאני דלא משכחת לה קנין הגוף כלל בעבד משא"כ בעבדי מלוג דעכ"פ משכחת לה קנין הגוף אם יקנם ממנה או שתכניסם בנ"מ וע"ז הוצרכו להביא ראיה ודו"ק היטב ומ"מ הדבר תמוה דעכ"פ לפי פשטת הדברים קשה על התוס' והנה לפע"ד נראה דבר חדש דלענין תרומה דכתיב קנין כספו ואמרו בב"ק דף צ' דבעינן כספו המיוחד לו אף למאן דלא ס"ל כר"א היינו דוקא בשותפים שיש להם קנין הגוף וקנין פירות ביחד אבל באם מכר הפרה לישראל בכסף לבד ולא משך וכן להיפך שקנה מישראל בכסף ולא משך שכתב הרמב"ם פ"ט מתרומות דלא יאכילה תרומה נראה לפע"ד דכ"ע מודים בזה דבאמת אם מה"ת יש לו קנין ומדרבנן אין לו קנין בזה לא נקרא קנין כספו דהא מה"ת יש לזה קנין ומדרבנן יש לזה עדן קנינו ולא נקרא קנין כספו מיוחד דאי דמר לאו דמר ובזה מיושב היטב מה דהקשה המח"א ובא"מ סי' כ"ח ס"ק ל"ג דמדברי הרמב"ם נראה דקנין דרבנן ל"מ לשל תורה ולפמ"ש א"ש דבאמת קנין תורה וקנין דרבנן נראה לפע"ד דמקרי קנין שאינו מבורר ולפ"ז לענין תרומה דבעי קנין כספו המבורר וזה אינו מבורר בקנינו ובזה מיושב קושית הא"מ מיבמות דף ע"ז דאמרו דלר"י בת מאכלת בתרומה בנכסים מועטים אף דאינו רק מדרבנן ולפמ"ש שם הקנין כספו מבורר רק שגוף האכילה אינו מבורר מאיזה צד הוא אוכל אבל קנין כספו מבורר וז"ב ופשוט ובזה מיושב לפע"ד דברי הרמב"ן שהוכיח דמכירת שטרות דאורייתא דאל"כ היאך מקודשת מה"ת ותמה הפ"י דמעמ"ש ודאי אינו רק מדרבנן ואיך מועיל ולפמ"ש א"ש דבמעמ"ש ל"ש לומר דקנין אינו מבורר דהרי האשה קנתה במעמ"ש הכסף בבירור דאף דמה"ת ל"מ מ"מ כל דרבנן תקנו שמעמ"ש יקנה עכ"פ של המקנה אינה בשום אופן אבל בשט"ח דמה"ת הוא של מוכר והלוקח קונה מדרבנן א"כ אין קנין מבורר לא להמקדש ולא להמתקדשת ול"מ לקידושין אבל במעמ"ש עכ"פ ניהו דהקנין אינו מה"ת וא"כ הוא של המקדש ושפיר קנתה אותו דהרי קדשה אותו בזה אבל שט"ח אין לו קנין מבורר להאשה שאף שקנתה עדיין יש להבעל כח בזה והרי יוכל למחול משום שעדן שנשאר בחובו משא"כ במע"ש הקנין שעשתה היא דרבנן אבל מ"מ כל שקנתה לא נשאר שום כח להמקדש ומכ"ש אם נימא דמעמ"ש א"י למחול ודו"ק.