שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ז (ז׳)

והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש דלכך אמרינן דאין מטבע נעשה חליפין דדעתא אצורתא דהנה כבר נודע מ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' ק"צ דקנין כסף אינו תורת קנין רק תורת שווי והט"ז חולק עליו וכבר הארכתי בזה והנה חליפין יש שתי מיני חליפין חליפי שוה בשוה וחליפי שאינו שוה בשוה כמ"ש ר"ת והנה חליפי שוה בשוה היא ג"כ מתורת שווי ועיין אבני מילואים סי' כ"ט בביאור דברי התוס' רי"ד ובחבורי יד שאול הלכות עבדים שהארכתי בזה ולפ"ז במטבע דודאי שייך יותר בתורת שווי מתורת קנין וא"כ כיון שדעתו אצורתא וצורתא עבידא דבטלה וא"כ לא יהי' כסף שווי רק קנין וחליפי שוה בשוה הוה מתורת שווי והא לא שוה לו בעצם רק ע"י הצורה אברא דלפ"ז זהו כשרוצה לקנות חפץ ע"י חליפי מטבע אבל מטבע במטבע מהראוי לקנות דשניהם הם מחמת הצורה וא"כ עבידא דבטלה ולפ"ז יקשה מאי פריך מזהב קונה את הכסף דהא בכה"ג שייך תורת שווי אמנם נראה כיון דעבידא דבטלה ה"ל רק מתורת קנין ולא שווי ואמאי יקנה וביותר נראה דבאמת חליפין שאינו שוה בשוה הם בודאי בתורת קנין א"כ כיון דס"ל מטבע אינו נעשה חליפין והיינו אף באינו בתורת שוה בשוה וא"כ הוא קנין חליפין ולא מתורת שווי ואפ"ה ס"ל דמטבע אינו נקנה בחליפין והיינו דניהו דאינו שוה בשוה מ"מ היא בעצמותו יש לו שווי אף שאינו שוה בשוה וכל שצורתא עבידא דבטלה יוכל להיות שלא ישוה לו כלל וא"כ שפיר פריך מזהב קונה את הכסף והרי יוכל להיות דהזהב לא יהי' לו שיווי כלל דהיינו שיפסלו מלכות והכסף יהי' שוה וא"כ לא הוה קנין חליפין וע"ז משני בדמים והיינו לא בתורת קנין חליפין שאינו שוה בשוה רק בתורת חליפין שוה בשוה שהוא מתורת שווי כקנין דמים ובזה יש ליישב הרבה קושיות בסוגיא והרווחתי בזה מה דק"ל להפ"י בריש הזהב דלמה הזהב קונה את הכסף ואין הכסף קונה זהב דל"ש שמא יאמרו נשרף כספך דא"כ גם להיפך יכול לומר נשרף זהבך בעליה וע"כ משום דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע א"כ יקשה גם להיפך שייך זאת ובתשובה הארכתי בזה והפ"י הניח בקושיא ותמהני על הפ"י בדף מ"ו בתוס' ד"ה ש"מ נעשה חליפין שהאריך בזה דלפי דבריו דהוא מטעם דבכספים לא שייך שמא יאמרו נשרפו חיטך בעליה א"כ למה אין הכסף קונה זהב ולפמ"ש א"ש דהטעם הוא דבשלמא הזהב הוא בתורת שווי דעצם המטבע שוה כ"כ דאינו חריף להוצאה והוא כמו פירי שייך שווי אבל בהכסף שהוא חריף להוצאה ונמצא שמצד הצורה הוא חריף יותר מכפי שווי הכסף בעצם וא"כ שוב צורתא עבידא דבטלה ול"ש להקנות עי"ז הזהב דהא יש לחוש שמא יתבטל ולא יהי' בו כ"כ שווי וכסף אינו קונה רק מתורת שווי כמ"ש הסמ"ע ובזה יש ליישב כל הסוגיא ולא נפניתי כעת.