שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ז (ו׳)

והנה לכאורה ק"ל בהא דאמר הש"ס תנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר ר"ל אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות והיינו דש"מ דמטבע נעשה חליפין וקשה לי לפי מה דמבואר בסי' ר"ג סעיף יו"ד בהג"ה דאם החליף מעות ומטלטלין או מעות וקרקע ביחד די"א מיגו דמועיל אמטלטלין וקרקע מועיל גם על מעות א"כ מה קושיא הא החליף הכיס והמעות והכיסין שפיר מועיל החילוף א"כ יהיה מועיל גם על המעות וצ"ל דבאמת אטו רצו להחליף הכיסין עיקר חלופם הי' המעות ול"ש בזה לומר דקנה אגב הכיס דהכיס בטל לגבי המעות וז"ב ודו"ק. והנה לכאורה קשה לי לשיטת הסוברים דחליפין בקרקע לא מועיל עד שיתן דמים כמו בשטר א"כ היאך אמרו בע"ז דף ע"ב ההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזבנינא לה להאי ארעא לך מזבנינא לה אזל זבניה לאינש אחרינא א"ר יוסף קני קמא ופירש"י דקנה בקנין וכ"כ לקמן בהך עובדא דזבין לאחד במאה ועשרים פי' ג"כ דמיירי בקנו מידו וקשה הא שם לא נתן והיאך מועיל הקנין וא"ל דהקנין לא מועיל רק לאחר שיזבין לי' ויתן דמים הא ק"ס הדרא למרי' ול"מ באומר קני לאחר שלשים ועוד דהרי הפוסקים כתבו דמיירי שקנו מעכשיו כמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ר"ו וכמ"ש הב"י וד"מ שם דאל"כ הוה אסמכתא וכן מצאתי בחידושי ריטב"א בע"ז שם ועיין בב"ח ובדרישה שם עכ"פ כולהו מודו דהקנין הי' שם מעכשיו ואיך מועיל הקנין בלי דמים והיא קושיא גדולה לדעתי. ומדי דברי זכור אזכור במ"ש המהרש"א בע"ז שם ברש"י בד"ה עד שלא פסק שכתב שם שרש"י ותוס' מחולקים אם מועיל פסיקה ומדידה קודם שפרקו וצ"ע שלא ביאר אם רש"י מודה במדד הלוקח כמבואר בש"ע סי' ר' ס"ז וס"ח בחו"מ דלא קי"ל כראב"ד וכ"כ התוס' בב"ב דף פ"ה ד"ה משך דהחמריו ופועליו של לוקח אף בלא פרקן קנו הרי בהדיא דלא כהראב"ד וקצת צ"ע שם דחמריו משמע עכו"ם ועיין בע"ז דף ע"ג ברש"י שם ד"ה ופועליו והרי משך והמשיך ע"י עכו"ם ל"מ וא"כ אין ראי' מזה ועיין חו"מ סי' ער"ה וצ"ע. ומדי דברי בסוגיא דב"ב הנ"ל הלא מראש דברי אמרתי להזכיר מה ששאלני השו"ב מגריידינג הרבני מוה' ישראל יעקב ני' בהא דאמר שם נפל שאני ופירש"י שכבר נתרצו לבנות הכותל והקשה דכפי הנראה מרש"י דכוונתו שהתרצה ע"י קנין וכמ"ש המפורשים יקשה קושית הש"ס והא קנין דברים הוא וצ"ל כמ"ש שם התוס' דנתחייב בקנין ושעבד עצמו לבנות וא"כ יקשה למה קתני נפל דוקא הא כל שהתחייב עצמו פשיטא דצריך לבנות והיא קושיא גדולה ואמרתי בזה דבאמת יקשה טפי דכיון דמיירי בהתחייב עצמו א"כ למה קתני עד ד' אמות בחזקת שנתן יותר מד' אמות אינו בחזקת שנתן והא כל שהתחייב עצמו מ"ל ד"א או יותר וא"ל דמיירי שהתחייב עצמו שיעשה מחיצה בשביל היזק ראיה וע"ז אמרינן דעד ד"א בחזקת שנתן דאינו מחויב רק כדי ד"א דז"א דכיון דס"ד דהיזק ראיה ל"ש היזק א"כ א"צ למחיצה כלל רק שרצונו לעשות מחיצה ובזה אינו תלוי בד"א כלל דבשלמא כשיש היזק ראיה שיערו חז"ל ד"א אבל כל שאין היזק ראיה כלל רק שהוא רוצה לבנות למה דוקא ד"א ולא יותר ולכך משני נפל שאני והיינו דכבר התרצו על ד"א בפירוש ולכך כל שנפל אמרינן דהקנין המחיצה הי' כמו שהי' מקודם עד ד"א דוקא ולא יותר וזה דאמרו נפל שאני דהיינו דמסתמא הי' הקנין כמו שהי' ובזה יובן הא דפריך הש"ס ודקארי לה מה קארי לה והדבר יפלא דמה קשה לו דמה"ת נימא דנפל דוקא והתוס' נדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת הקושיא הוא דממנ"פ כיון דעכ"פ צריך לשנויי דמיירי בקנו מידו א"כ למה צריך לשנויי דנפל שאני ת"ל דמיירי בקנו והתחייב וע"ז משני דקמ"ל דיותר מד"א אין מחייבין דה"א כיון דקנו מ"ל עד ד"א מ"ל יותר ולכך קמ"ל בנפל והתחייב בעצמו כמו שהי' מקודם ודו"ק היטב.