והנה לכאורה קשה דא"כ זר שאכל תרומה דבמזיד לוקה ואינו משלם ואעאי והא הוה הפקעת ממון של חברו ואף דיש לדחוק דבמזיד דיש מיתה רק דמיתה ביד"ש אינו פוטר אבל עכ"פ חזינן דהתורה ענשה הגוף א"כ פשיטא דמהראוי ללקות אכתי קשה לר"ל דבמלקות שוגגין פטורין אמאי לא נימא דבזה לא חייב כלל מלקות רק תשלומין ואולי יש להעמיס זאת בירושלמי שהובא בריש ר"פ שביעי דתרומות דמקשה לר"ל יפטור מקרן וחומש ומשני ר"ל כדעתי' הכל הי' בכלל לא תענה יצא ועשיתם לו כאשר זמם לחייבו ממון אף כאן הכל הי' בכלל וכל זר לא יאכל קדש יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה לחייבו ממון והיינו משום דהוה הפקעת ממון אבל באמת א"צ לזה דבתרומה ל"ש לומר דהלאו היה בשביל הפקעת ממון דהרי גם באוכל תרומה של עצמו כגון שירש מאבי אמו חייב מלקות על התרומה והפ"י והע"מ לא כתבו רק היכא דהלאו בא בשביל הפקעת ממון של חברו כגון גזילה וכדומה וז"ב אמנם אי קשיא הא קשיא דלר"ל היאך יפרנס המשנה דתרומות פ"ז שם משנה ה' דאכל אחד את שתיהן משלם כקטנה שביניהם דשם אכל במזיד רק שלא נודע איזה תרומה וא"כ לא גרע מחייבי מלקות שוגגין דפטורין ואינו בכלל ואיש כי יאכל קדש בשגגה דמ"מ מזיד הוא מיהו בירושלמי נראה דכל שבקדש גלי קרא בשוגג מכ"ש במזיד היכא דלא עבדינן החומרא או דהקרן מקרי קנס וע"ש בר"ה ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ו (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.