והנה אח"כ הראני הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' דברי הרמב"ם פ"א ממתנות עניים הלכה ה' שכתב דבשכחה הוה לאו הניתק לעשה ממ"ש לגר ליתום ולאלמנה יהי' וע"ז הקשה דהא בב"מ דף י"א דרשו מהך קרא לרבות שכחת העיר ובירושלמי מצריך לקרא על דבר אחר ועיין כ"מ פ"ה שם ה"ב והשבתיו דלק"מ דבאמת אף אם לא הי' כתוב הך קרא דיהי' בשכחה ג"כ היינו יודעים העשה בשכחה שהרי כשם שבכרם יש ד' מתנות והשכחה בכלל לעני ולגר תעזוב אותם וה"ה בתבואה הוא בכלל וכן באילנות וכן מבואר בספר המצות לרבינו ל"ת רי"ד שאף שאמרו רק גבי פיאה דהוה לאו הניתק לעשה במכות ט"ז מ"מ כלהו הוה לאו הניתק לעשה ומ"ש רבינו מקרא דיהי' וכ"כ שם בספר המצות היינו דבאמת השתא דכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהי' ממילא הוה מ"ע אבל פשיטא דאף אם לא כתוב הי' בכלל ותדע דאל"כ מנ"ל שכחה בכרם ובאילנות וע"כ דגמרי אחריך אחריך וכדאמרו בחולין קל"א וא"כ כל המתנות בכלל כתוב תעזוב אותם וא"כ אין מקום להקושיא ובזה מיושב היטב מה דאמרו בחולין קמ"א ע"ב לא תשוב ושב לא תכלה וכלה ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' יהודה אלמא קסבר לאו הניתק לעשה לוקין ומשני דתעזוב מעיקרא משמע והדבר יפלא דאכתי בלא תשוב דלא נפסק מתעזוב מא"ל וא"ל דגם יהיה משמע מעיקרא דז"א דמלבד דהי' לו להש"ס לבאר זאת אף גם דבשכחה ל"ש מעיקרא דלא יוכל לקיים רק כששכח ולפמ"ש א"ש דבאמת יהי' לא אתי לזה רק לרבות שכחת העיר רק דממילא הוה בכלל תעזוב וכל דתעזוב מעיקרא משמע שוב הך יהי' לא הוה לאו הניתק לעשה כלל וז"ב כשמש ובזה ניחא מה דלא נקט רק לא תשוב ולא תכלה ולא נקט פרט ועוללות לא תעוללו וכדומה ולפמ"ש א"ש דבאמת שם הוא בכלל לעני ולגר תעזוב אבל כאן דיהי' לא אתי לזה וא"כ תלוי רק בפיאה דכתיב בהדיא הך דתעזוב ודו"ק ומה שהקשה מעלתו למה לא הביא הרמב"ם בספר המצות הך דחולין קמ"א לק"מ דלר"י דמחייב מלקות פשיטא דלא תשוב לא הוה לאו הניתק לעשה רק לדידן דקי"ל דהוה לאו הניתק לעשה הוצרך רבינו לחדש דבכולהו הוה לאו הניתק לעשה ולאו דוקא פאה ודו"ק כי זה ברור.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ו (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
