שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ו (י״א)

עוד נראה לפע"ד דבר חדש דהנה מעלתו העיר הערה חדשה דמה שנפטר מהחוב בשביל המשכון זה שני חיובים וז"ג וז"ג רק דאין נ"מ דהפוכי מטרתא ל"ל ולפ"ז נראה לי דכיון דזה ששרף המשכון הו"ל מזיק ומזיק דינו בעדיות והחוב שזה חייב לו אינו רק בזיבורית א"כ שוב זה גובה וז"ג ול"ש דהחוב הוה תשלומין דהא איכא נ"מ דזה משלם לו מעדיות וזה משלם בבינונית ולפ"ז לא משכחת לה דילקה דהא איכא נ"מ בתשלומין ומוכרח לשלם לו מה שהזיקו בעדיות אף שזה יש לו חוב כנגדו ושפיר פריך מגר שמת דשם ליכא נ"מ כלל דאף דפטור מהחוב מ"מ למי יצטרך לשלם וז"ב ודו"ק היטב וכל מה שטרח מעלתו במה שמקשה הש"ס מגר שמת בחנם טרח דל"ש שהחיוב של החוב שנפטר זה מקרי תשלומין דלמי ישלם הא הגר אין לו יורשים רק גוף הקושיא דלמה לא משכחת ביטלו כשהמשכון הוא כנגד החוב ומה שפטור מהחוב זה מקרי תשלומין זה הקשה יפה וכ"כ מה שנ"ל נכון ודו"ק היטב וא"ל דאכתי מתורת תפיסה יוכל לפטור עצמו מהחוב דז"א דכבר נודע מ"ש הת"כ והש"ך בסוף ספרו דהיכא דיש לזה שטר ברור על חברו לא יוכל חברו לזכות משום ספיקא דממונא שלו על בעהש"ט כיון דזה חיובו ברור בשטרו וא"כ ה"ה הכא זה יש לו שט"ח ברור וז"ג וז"ג כיון דאיכא נ"מ לענין עדיות א"כ אף שהמשכון הוא על אותו חוב ע"מ כיון דז"ג וז"ג הוה כמו דאית לי' ספק ממונא מצד אחר ודו"ק היטב כנלפע"ד.