שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קע״ט (י׳)

והנה בגוף דברי הר"י מקורבל המובא ברא"ש פ' ע"פ אות כ"ה דכשחל ע"פ בשבת מביאין החגיגה מע"ש ואינו נפסל בלינה במו"ש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והו"ל שני לילות ויום אחד כשני ימים ולילה אחת וכדאמרו בע"פ דף ק"כ סד"א נוקי לילות בהדי ימים ושם יש מיעוט משא"כ בחגיגה אני תמה דאין ראיה כלל משם דל"מ למ"ש הרשב"ם שם דסד"א דיאכל שני לילות וגם ביום שבנתים א"כ ל"ד לכאן דכאן לא יאכל כלל רק בליל פסח והיכן מצינו זאת אלא אף לפירש"י שם דלא יאכל רק בשני לילות ולא ביום שבנתים עכ"פ יאכל בשני הלילות אבל כאן דלא יאכל כלל רק בלילה שניה לאחר שעבר לילה ויום אנה מצינו כזאת ולדעת רמב"ן בתורה פ' צו עיקר המצוה שיאכל ביום זבחו ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"א כתב דמקרא ממעט באכילתו בשביל זה וא"כ מכ"ש כאן שלא יאכל עד ליל שניה ובאמת הרא"ש הקשה דעכ"פ ביום זבחו הוא מן המנין ונפסל בלינה אבל טפי הי' לו להקשות דאיך אפשר שיהי' זמנו שני לילות ולא יאכל עד לילה שניה וזו תימה גדולה והנראה לי בזה דבאמת הר"י מקורבי"ל ס"ל דעיקר זמנה היא רק בלילה שניה כיון דבאה בשביל הפסח שיהא נאכל על השובע אך זהו אם הי' חובה אבל כיון דאינה רק שבות ואם הוא מרובה או טמאה אינה חובה א"כ שוב יכול לשנותה לשם שלמים א"כ ה"א דנפסל בלינה דבשלמא אם הי' חובה אין משנין מקדוש' לקדושה אבל כיון שהוא רק רשות א"כ עיקרה שלמים וה"א דנפסל בלינה ע"ז חידש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים ועכ"פ לא נפסל וא"כ כל שבא לשם חגיגת פסח שוב עיקר זמנה היא בלילה השניה ושפיר לא מקרי ממעט באכילה ולא נפסל בלינה כלל וז"ב לדעתי ובזה מיושב גם הקושיא הראשונה שהקשה דהא יום זבחו הוא מן המנין דזה אינו דבאמת סתם שלמים עיקר המצוה ביום זבחו אבל כאן עיקרה לשם חגיגת פסח רק דיכול לשנותו לשם שלמים א"כ עכ"פ בלינה לא נפסל ובזה מיושב מה דק"ל טובא לפמ"ש הרמב"ם פ"ב מחגיגה הי"ג דאם הביא תודה ביום י"ד יוצא בה ידי חובת שמחה ותמה הכ"מ דהא אפסלא בלינה כדאמרו בהדיא בפסחים דף ע"א וכתב הלח"מ שם דס"ל לרבינו דכל שמלינו לצורך מצוה אחרת לא מקרי לינה ע"ש וא"כ לפ"ז ק"ו הדברים דאם מצינו לצורך חגיגת פסח שיהא הפסח נאכל על השובע דל"ש פסול לינה וא"כ למה לא יביאו חגיגה בשבת דהיינו שישחטו בע"ש ולא יפסל בלינה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דאם הי' חגיגת י"ד חובה באמת מלינה לצורך מצוה ולא פסול אבל אם אינו רק רשות למה ילינה לצורך רשות ושאני התם דמלינה לצורך מצוה חובת שמחה ובזה מיושב היטב מה שהקשה השעה"מ פ"ח מחו"מ לשיטת הר"י מקורבי"ל היכא מוכיח הש"ס דחגיגת י"ד רשות דאל"כ למה לא דחי שבת והא כללא מדר"ע כל שאפשר לעשותו מע"ש לא דוחה שבת ולפמ"ש א"ש דא"כ קשה לשחטי' בשבת ולא תפסלה בלינה וזה לא מקרי אפשר לעשות מע"ש דהא בע"ש באמת נפסלה בלינה רק דמלינה לצורך מצוה אבל לא מקרי אפשר לעשותה מע"ש כל שאינו בהיתר גמור וע"כ דאינו רק רשות וא"כ אינו דוחה שבת כלל וצ"ע בזה.