שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ג (ה׳)

אחר כמה שנים מצאתי במלמ"ל פ"ו ממעשר הי"ט שהביא דברי הירושלמי תמן יצאת מרשות שניהם ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח וביאר המלמ"ל דהכוונה דכל שיצאת מרשות שניהם ומש"ה כל שנתבטל התנאי שוב אינו חוזר לאיתנו אבל הכא גבי כהנת יצאת מרשות מוכר ולא מרשות לוקח ומשום הכי אף שנתבטל התנאי חוזר לאיתנו ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דלכך בנשאת לאחר מותרת לזה שנאסרה עליו דהרי אשה כפדאן אחר דמי והיינו כמו שביאר הר"ן בנדרים שם דאשה א"י להקנות עצמה רק שמפקרת עצמה והאיש זוכה בה כזוכה מן ההפקר וא"כ הרי יצאת מרשות הבעל הראשון וגם מרשותה שהרי הפקירה עצמה לו וזה דכתבו התוס' שנתרוקנה האישות לו והיינו שיצאת לגמרי מרשות שניהם דהיינו שאינה לא ברשות בעלה הראשון ולא ברשותה וכל שלא נשאת עדיין היא ברשות עצמה ובזה ממילא גם בד"מ כל שמכרה לאחר הרי יצאת לגמרי מרשות שניהם ולכך בטל התנאי ובזה מיושב מה שהקשה הא"מ דא"כ נימא תיכף כשבא ליד המקבל הראשון נמי יהא רשאי ליתנה לזה שהתנה עליו דהרי נכנס לרשות מקבל וניתק רשות בעלים הראשונים דל"ד לגט דכל שלא נשאת לא נפקע כח הראשון משא"כ במכר השדה לאחר הרי ניתק רשות הראשון ולפמ"ש א"ש דשם כיון שלא יצא מרשות הלוקח שוב לא נתבטל התנאי אבל כשמכרה לאחר הרי יצאת מרשות שניהם וז"ב כשמש ויש להאריך בזה ואכ"מ כי לא נפניתי כעת.