שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ג

במה שהבאת מה שנסתפק הא"מ סי' קל"ז במי שמכר או נתן לראובן קרקע חוץ משמעון דקי"ל דשמעון אינו גובה קרקע זו דחוץ שיורא הוא וכמ"ש בשו"ת הרא"ש סי' ק"ח וע"ז נסתפק הא"מ היאך הדין אם ראובן מכרה ללוי אם אח"כ יכול שמעון לגבותו או לקבלה במתנה מלוי דכל שבא ליד אחר נתקה מרשות הראשון לגמרי ומקור הספק שלו מהא דנחלקו ר"א ורשב"א בגיטין פ"ג במגרש את אשתו וא"ל חוץ משמעון ואם אזלה ונישאת לאחר ס"ל לר"א דמותרת לשמעון ורשב"א השיב היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר והנה לענין גיטין אין נ"מ דאנן קי"ל כרבנן דר"א דלא הוה גט כלל דאין זה כריתות אבל לענין ד"מ מה דינו הנה ספק עצום הוא ואמרתי לעיין בזה ומקודם נבין סברת ר"א לענין גט והנה התוס' שם כתבו דטעמא דר"א כיון שנשאה לזה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראובן לגמרי והדבר צ"ב דהיאך יוכל להתרוקן לו כל האישות כיון דהראשון שייר עוד זכות לעצמו דהיינו חוץ משמעון ולכאורה רציתי לומר כיון דנישאת לשני לא גרע מהא דאמרו בקידושין גבי חצייך מקודשת לי דפריך ונפשטה קדושה בכולה ואף דמשני התם דאיכא דעת אחרת היינו שם היא מעכבת ואינה רוצית לקדש עצמה יותר מחצי' אבל כאן לאיש הזה רצתה לקדש עצמה בכלה א"כ כבר פקע כח הבעל ממנה אך עדיין יש לפקפק דהא סוף סוף כשתרצה להנשא לזה שא"ל חוץ הרי השאיר הבעל הראשון לעצמו זכות ושיור ולא נפקע כח אישותו מעליה אך לפע"ד עיקר הטעם הוא משום דכיון דאפסקי' אחר נפסק כח הראשון והדבר דומה להא דאמרו בנדרים דף כ"ט לבד פדא דאמר דפדאן חוזרוח וקדושות כ"ז שלא נקצצו אף שפדאן הרבה פעמים ואפ"ה בפדאן אחרים אינן חוזרות וקדושות וכבר אמרו שם דאשה כפדאן אחרים דמי ולפע"ד גם כאן ניהו דכ"ז שלא ניהאת לאחר לא יצאתה מרשות המגרש ששייר לעצמו זכות דהיינו חוץ משמעון אבל כל שנשאת לאחר אפסקי' רשות אחר וכשנישאה לו לא הי' שם שום מסך המבדיל דלדידי' הותרה לגמרי וכל שאפסקי' אחר נתק רשות הראשון לגמרי ולזה כוונו התוס' דנתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראובן לגמרי והיינו משום דאפסקי' אחר וא"ל דא"כ גם בלא נשאת נמי דהא אשה כפדאן אחר דמי דיש לה רשות בפ"ע דז"א דהא כל ששייר לעצמו עוד זכות בה עדן לא נפקע רשות אישותו מעליה אבל כל שנשאת לאחר בודאי נפקע כח אישותו ועיין בר"ן שם דאשה לא מקרי כ"כ רשות בפ"ע דאינה עושית עצמה רק הפקר עכ"פ זה ברור כשמש בטעמו של ר"א ולפ"ז ממילא נפשט ספיקו של הא"מ הנ"ל דגם בד"מ קי"ל כל שפסקו אחר נפקע רשות הראשון וכמ"ש הר"ן בסוגיא דב"פ שם לענין האומר לחברו שדי נתונה לך במתנה מעכשיו ועד שאעלה לירושלים דשיטת הרשב"א דאם חזר וקנאו ממנו חוזר וזוכה בו מקבל ואפ"ה כל שהקנהו לאחר ואח"כ קנאו הראשון מיד הלוקח שוב אינו זוכה בו המקבל דכל שאפסקי' אחר הו"ל כפדאן אחרים ואף הר"מ מקורטבי שחולק עליו על הדין הראשון אבל בזה מודה ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן דכל שאפסקי' אחר שוב יכול לקנות גם אותו ששייר לעצמו הזכות וז"ב והא"מ שם דעתו דבד"מ ודאי מועיל כח השיור ולפע"ד מחורתא כמ"ש. שוב ראיתי ונזכרתי הלכה מה דמבואר בש"ע סי' ר"ט ס"ז בחו"מ דאם שייר לעצמו מועיל אף בדבר שלב"ל ואם אמר לו כ"ז ששדה זו בידך אם מכרה לאחר פקע כחו של ראשון ואפילו אם חזר ולקחה הלוקח ראשון אינו נותן למוכר הראשון כלום והטעם משום דמה מכר שני לראשון כל זכות שהיו לו בו והרי הדבר מבואר בהדיא כמ"ש דאף בשייר כל שאפסקי' אחר פקע כחו של ראשון לגמרי דהשני הי' לו כל זכות ומכרה לראשון וה"ה כאן ואף דבסתם שלא אמר לו זאת כ"ז ששדה זו בידך אף שמכרה לאחר לא נפקע כח הראשון היינו משום דלא הי' לו כח למכור כלל חלקו ששייר הראשון לנפשו אבל כאן הא כל עיקר שיור לא הי' רק על האשה ובעת שנישאת לזה בהיתר נשאה דלדידיה התירה וא"כ שוב נכון להתירה לגמרי דהו"ל כאלו אמר לה כ"ז שאת ברשותך דהשני בודאי נתרוקן לו כל האישות ואף דיש לחלק דש"ה דהאחר שקנאו קנאו בכל הזכותים כיון שא"ל כ"ז שהשדה בידך הא כל שמוכרו לא נמצא השני לגמרי קנהו ומכר לראשון כל זכות שהיו לו בו אבל כאן גם מי שנשאה לא קנה אותו זכות ששייר והוא נשאה לעצמו בהיתר דלדידי' הותרה אבל לא זכה בה שישיאה לאותו שאסרה ונמצא שאין לו כח להתיר מה שאסרה ראשון וזה לדעתי טעם מה שאמר רשב"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר והיינו שבמה כחו גדול שיקנה הזכות שמתיר מה שאסרה ראשון מ"מ סברת ר"א הוא דכל שאפסקי' אחר אפסקי' לרשות הראשון לגמרי ונפקע כחו של ראשון וז"ב מאד מאד.