שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״כ (ז׳)

והנה בהא דאמרו ביומא דף י"ג דכניס לה ופריך א"כ הו"ל שני בתים ומשני דמגרש לה וכו' ע"מ שתמות וקשה טובא דממנ"פ אימתי מגרש לה אם מגרש לה לאחר שכנסה הא עכ"פ כנסה ועובר על בעד ביתו ולא בעד שני בתים ואין נ"מ בין זמן מועט למרובה וע"כ דמגרש לה קודם והרי הוה גט קודם לקידושין דל"מ אך נראה דלהש"ס דילן דמקדש לחוד לא סגי עד דכנסה א"כ י"ל דכותב לה הגט קודם הכניסה דאז יכול לגרשה דלפי הטעם של הרשב"א דהוה כאומר כתוב גט לכשאכניסנה אגרשנה והרי בארוסתו יכול לגרש כדאמרו ביבמות דף נ"ב כיון דהוה בת גירושין וא"כ שפיר יכול לכתוב הגט קודם שכנסה ובזה נראה לפע"ד לישב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו דמגרש לה ע"ת וכו' וקשה הא בתנאי ע"מ שייך ברירה וא"כ נימא דאין ברירה ובשו"ת ש"א סי' צ"ג האריך להקשות דאמאי לא יתנה בפשיטות שמקדשה ע"מ שתמות חברתה ומ"ש בזה דבכה"ג א"ב כיון דאמר ע"מ והביא דברי הר"ן פרק כל הגט בשם הרמב"ן שכתב דבע"מ שימחה מקודשת ולא בע"מ שירצה וביאר היא הטעם משום דא"ב הוא דווקא בקום ועשה ולא בשב וא"ת ולכך בע"מ שתמות הוה א"ב דהוה קום ועשה משא"כ בע"מ שלא תמות ונפלאתי על דבריו דא"כ בתחלת הסוגיא דהוה בע"מ שתמות אמאי לא מקשה דהא א"ב ובאמת גוף חלוקו של הרמב"ן נראה לפע"ד דאינו כמו שחשב הש"א החילוק בין קום ועשה לשב וא"ת אבל הרמב"ן לשיטתו דס"ל דיש לחלק בין מתנה על דבר אחד לבין שני דברים וע"ז כתב דא"כ בע"מ שירצה אבא דהו"ל מתנה בד"א ומועיל וע"ז כתב דשם דתלוי במחשבתו ודבר המסור ללב לא אמרינן דרצה בתחלה ע"ש ולפ"ז שפיר כתב דכל שאמר ע"מ שלא ימחה א"כ אינו תלוי בלבו וצריך למחות בפה שוב שייך לומר כיון דמתנה על דבר אחד ל"ש ענין ברירה וז"ב כשמש ולפ"ז בשאר דברים דלא תלוי במחשבתו אין נ"מ בין קום ועשה לשב וא"ת רק במתנת על דבר אחד ל"ש ענין ברירה בזה וא"כ גם במתנה ע"מ שתמות ל"ש ענין ברירת אך אכתי יקשה דא"כ בהא דמוקי הש"ס דהתנה ע"מ שתמות אחת מכם שוב שייך ענין ברירה אף להרמב"ן אך נראה דל"ש בזה כלל ענין ברירה דכל ענין ברירה הוא משום דכל שמתנה תנאי שאין בידו אמרינן דלא הוברר למפרע ומעיקרא לא גמר בדעתו וכמ"ש רש"י דפוסח על שתי סעיפים ומה שרצה הש"ס לחלק בין תולה בדעתו לתולה ביד אחרים דשם ל"ש דלא גמר בלבו דמנא ידע ומאן דלא מחלק ס"ל דלא גמר בדעתו אף שאינו תלוי בידו אך זה בכל התנאים דעלמא וכדומה אבל כאן דהוא מוכרח לגרש כדי לקיים מצות הבורא וגם מה דנשאה באמת לא נשאה רק לקיים מצות הבורא וכפר בעדו ובעד ביתו ודלמא תמות אשתו ונעדר הכפרה א"כ פשיטא דכל שנגמר הדבר כן דבודאי שייך לומר דהוברר מעיקרא דהא הוא באמת לא קדש וגרש רק שתתקיים מצות התורה ויהיו מכפר בעדו ובעד ביתו א"כ ודאי גמר בדעתו כן והש"ס לא מקשה רק דדלמא לא תמות ויהיו לו שתי נשים אבל כל שתמות ויתקיים מצות התורה ל"ח לברירה וז"ב כשמש לפע"ד ובלא"ה יש לומר דבאמת ל"ש ענין ברירה בזה דהא עיקר ההקפדה שלא יהיו לו שני בתים ולא יוכל לכפר וא"כ קמי שמיא גליא דבשלמא מה שתלוי בדעתו שייך ענין ברירה אבל הכא עיקר ההקפדה שתתקיים מצות כפרה והרי קמי שמיא גליא וא"כ שפיר יכול לכפר וז"ב וא"ל דאכתי אסור משום אשה אחת ולא שתים דז"א דהא הש"ס לא מקשה רק משום וכפר בעדו ולא בעד ביתו וע"כ כמ"ש בתשובה אחת לישב באורך ואכ"מ. ובגוף הדבר דהקשיתי דהוה הגט קודם הקידושין יש ליישב דמקדש ג"כ ע"ת וא"כ בשעת שיחול הגט אז כבר תהי' מקודשת וכמ"ש השעה"מ ועכ"פ מ"ש נכון ובזה מיושב מה דאמר ביורושלמי דמקדש לה ביוה"כ והקשה הירושלמי דהו"ל כקונה קנין בשבת ומשני דאין שבות במקדש וקשה הא לפמ"ש הכ"מ כל שיכול לעשות מע"ש אינו דוחה שבות וא"כ כאן דיכול לתקן כדאמרו בש"ס דילן ולמה נתיר לקדש ביוה"כ ולפמ"ש י"ל דבאמת הוה גט קודם הקידושין ורק דכל דכבר קדשה יכול לגרשה וכמ"ש ולפ"ז הירושלמי לשיטתו דס"ל דכל דמקדשה מקרי שני בתים וכדאמרו יקדש מאתמול א"כ הו"ל ב' בתים ושוב אין מקום שיעשה כדאמר בש"ס דילן וע"כ דמקדשה בויה"כ וכל שלא חל רק אז ל"צ לגרשה ודו"ק היטב כי הוא חריף ולפמ"ש הש"א שם יש חילוק בין שאכניס אני ובין שלא תכנס דבאשה שאין בידה ליזהר ואשה אינה זריזה צ"ל דוקא שלא תכנס משא"כ באיש ובכה"ג דזריז דאף שתכנס מועיל ודו"ק ודברי הש"א שם במ"ש דלכך ל"מ שיקדש ע"ת אם תמות דמה תעשה האשה איך תתכפר ע"ש שהאריך בזה הוא תמוה דהא בירושלמי אמר מפורש דמקדש ביוה"כ ומה תעשה האשה וע"כ דכל שלא היתה אשתו הי' לה דין ישראלית ויש לי עוד הרבה הערות ומצאתי בש"י ביומא י"ג שהעיר קצת בזה וע"כ קצרתי והנה במ"ש דברי הירושלמי דאין מקום לגרשה אח"כ כיון דכבר עבר אין להקשות דלהירושלמי כל שמקדש לה שוב יכול לגרשה וכמ"ש לעיל ומשום אשה אחת ולא שתים אינו עובר עד שישאנה אך נראה דלהירושלמי דמקרי ביתו בקידושין לבד ממילא מגו דחשיבא ביתו בקידושין לבד גם לענין אשה אחת ולא ב' עובר וכעין מ"ש הגהמ"ר פ"ק דחולין לענין קשר דמגו דחשיב קשר לענין תפילין חשיב ג"כ קשר לענין שבת אבל לש"ס דילן דכל כמה דלא כניס ל"ח ביתו א"כ ממילא גם על אשה אחת ולא ב' אינו עובר דהא אינה אשתו עדן ובאמת לשון הרמב"ם פי"ז מא"ב היא דוקא שלא ישא שתי נשים ולא קדושין לבד וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות דאינו עובר בקידושין לבד וכש"ס דילן ודו"ק.