שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״כ (ה׳)

ובזה מיושב היטב קושית הפ"י שהקשה דלרבה כל גיטין הנכתבים ונתנים בחו"ל יש לחוש לחשש דלשמה ויהיו ח"ו כל הגיטין פסולין ולפמ"ש א"ש דבאמת אין כאן חשש דל"ש חזקת א"א דכבר נכתב וניתן הגט ודו"ק ובזה נפתחו לי שערי בינה בהא דאמרו אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין בלא אתחזיק איסורא אבל בדבר דאתחזיק איסורא הו"ל דבר שבערוה ונדחקו חתוס' וכל הקדמונים דל"ל הצירוף בדבר שבערוה הא כל דאתחזיק איסור א"א אף שאינו דבר שבערוה לא נאמן ע"א וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' קכ"ו ובאמת שיטת הרשב"א דאף באתחזיק איסור ע"א נאמן ולפמ"ש א"ש דבאמת כל דהחזקה לא אתרע כלל א"צ לדבר שבערוה אבל כאן דאתרע החזקה שהרי הגט בידו בכה"ג הוה הע"א נאמן ולכך אצטריך לטעם דדבר שבערוה וז"ב ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית התוס' דלמה אמר הטעם משום לשמה ולא מפני שאר חששות מחובר וכדומה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דרבנן אצרכי' ע"כ הטעם דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה פחות משנים ומשום עיגונא הקלו ולפ"ז בשלמא כשאנו דנין על חשש מחובר א"כ בשעת מעשה לא מקרי דבר שבערוה דהרי אין אנו דנין על האשה אם היא מגורשת רק על הגט אם הוא כשר ואז הי' ע"א נאמן וכיון שנאמן ע"ז ממילא כשר ליתן לה דהרי האיסור בע"א הוחזק וכמ"ש רבינו דסוקלין ושורפין ע"י איסור שכבר הוחזק אבל לענין חשש לשמה אנו דנין אם נכתב לשם אשה זו וא"כ ע"ז אין ע"א נאמן דאתחזיק איסור וגם הוה דבר שבערוה לכך חיישינן לזה דע"ז לא הוחזק האיסור דאין ע"א נאמן כל דכבר אתחזקה בא"א וז"ב ודו"ק היטב ובאמת בטעם הדבר דאין ע"א נאמן באתחזיק האיסור נראה לפע"ד דהוא עפמ"ש הפ"י בסוגיא דגיטי דכל מה דע"א נאמן באיסורין דכתבו רש"י ותוס' דילפינן מוספרה לה יש לדחות דשאני התם דהיא בע"ד ושייכה בגווה מהראוי להאמינה דמסתמא לא נחשדו ישראל לעבור על איסור ח"ו במזיד אבל ע"א דלית ליה שייכות בגוי' ואינו רק דיבור בעלמא דבורא מקרי ואמר מעשה לא קעביד רק משום חזקה דא"א חו"ל לכך מהימן ע"ש ולפ"ז כיון דמשום חזקה דאין אדם חוטא קא אתינן עלה א"כ כל דאתחזיק איסור שוב אוקמינן חזקה נגד חזקה ושוב אין ע"א נאמן משום דלא שייכה בגוי' וז"ב ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דכתב רש"י דוקא שליח להולכה ולא שליח לקבלה ופירש הר"ן כיון דנגמר הדבר על ידו וכבר כתבתי למעלה שהדבר תמוה כמ"ש בפ"י דמה בכך מ"מ צריך בפ"נ ולפמ"ש א"ש דהנה בהא דאמרו בגיטין דף ס"ז גבי עדים דחיישינן שמא תשכור עדים דדיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי והקשה בתוס' מיבמות דף כ"ה דלא משני הכי וכתבו דדיבור שע"י נגמר הדבר וניסת לשוק עי"ז זה מקרי מעשה ע"ש ומעתה גם כאן בע"א דמחשבינן כל עדותו רק לדיבור בעלמא היינו דוקא היכא שאינו נגמר המעשה בעת אמירתו עד"מ שהוא אומר על חתיכה שאתחזיק בחלב שהוא שומן אבל מ"מ אפשר שיאכלנו או שלא יאכלנו אמרינן כיון דאינו רק ע"א דיבורא מקרי ואמרי וכמ"ש הפ"י אבל כאן שנעשה שליח לקבלה ע"י קבלה זו נגמר הגט והיא מותרת עי"ז וזה עיקר שליחותו שפיר נאמן ול"ש בזה דיבורא מקרי ואמרי אבל שליח להולכה לא נגמר על ידו רק דיבור בעלמא הוא שפיר צריך שיאמר בפ"נ וז"ב ובזה מיושב קושית הפ"י דבעבד כיון דעדיין לא נשתחרר ע"י הגט עד שיגיע הגט לעבד שפיר לא מקרי רק דיבור בעלמא ודו"ק היטב כי הוא חריף ע"ד פלפול אף שיש לפקפק קצת המעיין ימצא הדבר לאשורו. ובמ"ש למעלה יתישב קושיית הפ"י בהא דאמר בדף ג' אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי והקשה הפ"י לפמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ו דאף דלר"מ מצאו באשפה כשר מ"מ כשצוה לסופר פלוני וכתב אחר פסול וא"כ ניחוש שמא יבא ויערער בכה"ג ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דחיישינן לשמה הוא משום דע"ז לא אתרע חזקת א"א עדיין דאחר הוא שכתב ולא הוא ולפ"ז אם ניחוש שמא מצוה הוא לסופר פלוני לכתוב עכ"פ רצה לכתוב גט שוב אתרע חזקת א"א ולא חיישינן ושוב ע"א נאמן ובזה יש לישב קושית התוס' דלרבה יקשה הא ר"מ ס"ל דכשלא אמר בפנ"כ הגט בטל וקשה אמאי והא לא בעי כתיבה לשמה ולפמ"ש א"ש דכיון דרבנן אצריך ור"מ הא ס"ל דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים ג"כ הולד ממזר וא"כ הא חיישינן לר"מ שמא צוה לסופר פלוני וא"ל דל"ש חזקת א"א דאתרע כיון דעכ"פ יש חשש דרבנן שוב הגט בטל לר"מ דס"ל דכל המשנה ודו"ק. ומה שהקשיתי בסוגיא דקרנא דאמר צריכה גט וצריכה מיאון דהיאך מועיל הגט קודם שחלו הקידושין כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' רל"ז והובא בב"ש סי' מ"ם והמלמ"ל האריך בזה בפ"ו מגירושין ה"ו ע"ש וה"ה כאן כיון דחיישינן שמא יתרצה אח"כ שוב עדן לא חלו הקידושין ועכ"פ קשה הא דפריך אם גט למה מיאון דהרי י"ל דלכך הוצרך מיאון כיון שהיא או אביה יכולין לעכב א"כ כל שמיאנה הרי עכבה ול"מ ריצוי האב ושוב מועיל הגט וא"ל דהכי מקשה הש"ס דלמה לי מיאון דכל שתלך ותנשא אין לך מיאון גדול מזה ושוב לא מועיל ריצוי האב דז"א דהא צריך להיות המיאון והגט בבת אחת דאל"כ נחוש שמא בעת נתינת הגט עדן לא נתרצה ובין נתינת הגט לנשואין נתרצה ואז לא חל הגט למפרע ושוב ל"מ הנישואין שנשאת ולכך צריך גט ומיאון כאחת הנה לכאורה יפה הקשית ואחר החיפוש מצאתי בבית מאיר סי' ל"ז שהקשה כן ע"ש שהאריך בזה אך לפע"ד הי' נראה דלפמ"ש למעלה לישב קושית ההפלאה דאמאי לא מוקמינן בחזקת פנויה וכתבתי דכל דהי' קידושין רק שהספק על הריצוי זה אינו עומד נגד חזקת פנויה דמעשה קידושין הי' כמו דזרק לה קידושין ועכ"פ כיון דשמא יתרצה להבא ודאי אינו סותר החזקה כמ"ש הר"מ מיוני ובזה ל"ש מ"ש ר"ת דעל כל שעה ושעה איכא למימר שמא לא קידש דזה שייך אם הי' החשש על הקידושין אבל כאן שאין אנו דנין על מעשה הקידושין רק על הריצוי ובזה אינו סותר לחזקת פנויה דאתרע עכ"פ דיש לחוש כל שנתקדשה יתרצה האב ואטו בשביל חזקת פנויה שלה לא שייך לומר שמא יתרצה האב דבשלמא בספק על מעשה הקידושין שייך לאוקמא על חזקת פנויה ולא נתהווה מעשה חדשה אבל כאן לא נתהווה מעשה חדשה רק שרצון שלו נשתנה ומה ענין לחזקת פנויה שלה וכעין מ"ש המלמ"ל דבספיקא דדינא ל"ש לאוקמא על חזקתו דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין וה"ה בזה אטו בשביל חזקת פנויה שלה שבאמת אתרע שקבלה קידושין לא יוכל להיות שיסכים על הקידושין ובלא"ה יש לומר דבאמת כבר כתב הרמב"ן דחזקתו של זה ל"מ לזה כמו חזקת הקרובות ל"מ לחזקת פנויה שלה וא"כ ה"ה כאן ל"מ חזקתו שלא יתרצה אח"כ לחזקת פנוי' שלה רק אף לפמ"ש האחרונים דאין דברי הרמב"ן מובנים דמה ענין לחדש כן דבכמה מקומות מבואר דנותנין לזה חזקתו של זה כמו מקריבין בחזקת שהיא קיים וגם הגט כשר וכדומה מ"מ הנו"ב סי' וא"ו חלק יו"ד כתב דרק בחזקת פנויה דלא אלים כ"כ הוא שכתב כן הרמב"ן משום דסופה להתקדש וא"כ מכ"ש כאן דחזקת פנויה אתרע ובלא"ה יש לומר דבכה"ג שלגבה דידה דשייך חזקת פנויה אתרע החזקה דהיא קבלה קידושין רק דעל האב שייך לאוקמא שלא יתרצה בשביל חזקת פנויה שלה ואיך שייך לומר דלגבי דידה דחזקת פנויה לגבי עצמה לא יועיל דכבר אתרע ורק בשביל שיש לחוש שמא לא יתרצה יהי' מועיל חזקת פנוי' שלה אטו חזקת האב יועיל כל שלגבי דידה איתרע ובכה"ג כ"ע מודים דל"מ חזקתו של זה לזה וז"ב מאוד ולפ"ז כל שגרשה בודאי ל"ש חשש שמא יתרצה דשוב חזקת פנויה הדרא לדוכתא דהא שוב היא פנויה לגמרי ובכה"ג שוב אין לחוש שמא יתרצה האב דמוקמינן אחזקת פנויה וכל שהלכה ונשאת ל"צ למיאון והגט שפיר חל דכל דמוקמינן אחזקת פנויה שוב לא חיישינן לשמא יתרצה ושוב יכול לגרש דלא יחולו הקידושין כלל וז"ב ויש להאריך בזה ובלא"ה נראה דלפמ"ש המלמ"ל דע"כ לא כתב הרשב"א דלא חלו הגירושין קודם הקידושין רק בקדשה לאחר שלשים יום דנשתנה מכל תנאים שבעולם אבל בשאר תנאים דעלמא אפשר דחל אף במחוסר מעשה וא"כ מכ"ש בתנאי שאינו מחוסר מעשה וכאן שהחסרון הוא רק בריצוי וא"צ שום מעשה רק ריצוי בלבד אפשר דמועיל אליבא דכ"ע וגם יש לאוקמא להאב בחזקתו דכשם דלא נתרצה עד עכשיו לא יתרצה עוד ובפרט שהיא כבר קבלה גט למה יתרצה וכי חשוד לקלקלה בחנם ועיין ר"ן דנדרים דף פ"ה שכתב כיוצא בזה והנה מקור הדברים של הרשב"א הוא מדאמרו דהאומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסה אגרשנה כשר והאומר לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה אינו כלום הרי דכל שלא חלו הקידושין ל"ש הגירושין ובאמת לפמ"ש הרמב"ם הוא משום דאינו לשמה וביאור הדברים נראה לפע"ד כיון דבעינן שיהי' מוכח מתוך הגט שכותב לשמה וא"כ בשלמא כל שיש לו איזה שייכות שייך לשמה אבל כל שהוא אשה דעלמא ואטו אחת היא ששמה כשמה וא"כ לא מבורר על איזה כיוון דבשלמא כשארסה א"כ הרי מבורר היטב דלה כיוון דאין אדם מגרש אשת חברו או פנויה דעלמא אבל כל שזו ג"כ לא נשאה א"כ אינו מבורר בעת הכתיבה אם היא אשתו ולכך בכל התנאים דעלמא ג"כ אינו מבורר בעת הכתיבה אם חלו הקידושין ובאמת שיש לחלק דשם לא הי' לו שום שייכות אבל כאן כל שיהי' מקום שיתקיים התנאי אפשר דמקרי איזה שייכות מ"מ כל שיש לחוש שמא יתקיים או לא יתקיים הרי כעת אינו מבורר ובזה החילוק דבתנאי שאינו מחוסר מעשה וממילא יתקיים אפשר דיוכל לגרש וחל הגט וז"ב מאד ובלא"ה נראה לפע"ד דבר חדש בטעם הדבר דל"מ לגרש קודם הקידושין דהנה מהרש"א בגיטין דף ע"ה הקשה דאיך מועיל לגרש בע"כ הא כתיב ונתן בידה וא"כ בעינן נתינה ברצון ונתינה בע"כ ל"ח נתינה וכתב דהאשה משועבד' לו וא"י לעכבו שלא יסלק בשעבוד מעליו ולפ"ז זהו כל שכבר ארסה והתחיל עכ"פ השיעבוד דבידו לכנסה אבל כל שלא ארסה כעת אינה משועבדת לו עדן ואיך יכול לגרשה ודלמא אח"כ לא תתרצה ונמצא הגט הזה לא ניתן לגירושין ובכה"ג פסול דהרי באמת בלא"ה צ"ב דהיאך יכול לכתוב לכשאכנסנה אגרשנה דבעינן וכתב ונתן יצא זה שמחוסר מעשה הכניסה וכדדרשי יצא זה שמחוסר קציצה וצ"ל כמ"ש האחרונים ראיה מזה להר"ן דכל דאינו מחוסר בגוף הגט ענין שפיר מקרי וכתב ונתן ועיין בשו"ת נט"ש סי' פ"ו ולפ"ז כאן דמחוסר נתינה דשמא יהי' בע"כ ול"ש נתינה וא"כ בודאי פסול וז"ב מאד ובזה מיושב היטב מה שהקשה בקצה"ח ובא"מ סי' ל"ה בהא דאמרו לכשאקחך הרי אתה קנוי לך מעכשיו והא בגט שחרור בעי לשמה ובאמת שגם התוס' ביבמות דף נ"ב הרגישו בזה ופירשו לשיטתם אבל לשיטת הרמב"ם קשה ולפמ"ש א"ש דבעבד דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור או שצריך גט שחרור עכ"פ א"צ נתינה לידו לענין גוף ההקנאה וא"כ שוב יכול לשחרר קודם שקנהו וז"ב ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין דף ס"ג דלמה נקט קנוי לך מעכשיו הא לרבי א"צ מעכשיו ולפמ"ש א"ש דרבותא קמ"ל דאף דקנוי מעכשיו ואז אין לו שעבוד וה"א דל"ש נתינה בע"כ קמ"ל דבעבד א"צ נתינה לידו רק לשמה בלבד ולא גרע מהפקירו וז"ב ומן האמור הן נסתר מחמתו קושית הבית מאיר הנ"ל דהנה בס' בית הבחירה הביא בשם הנימוק"י בחידושיו לשבועות דהא דנתינה בע"כ ל"ח נתינה כל שרצה אח"כ קנה למפרע ולפ"ז שם דקבלה הגט ונתרצת אח"כ בהגט שהלכה ונשאת ל"ש בזה נתינה בע"כ וא"כ שפיר מקשה למה צריך מיאון וז"ב ודו"ק ומצאתי בשעה"מ פ"ז מאישות הי"ב שכתב להקשות על הרשב"א מהא דאמרו בגיטין דף פ"ב אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר ומקיים תנאי וקשה דא"כ האיך חל הגט קודם קיום התנאי ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם ל"ש נתינה בע"כ דהוא מסלק שעבודו ובכה"ג מועיל והמעיין היטב ימצא שמיושב כל קושיות השעה"מ שם גם הספק שלו וכעת לא נפניתי להאריך ולבאר והמעיין ימצא הדברים מכוונים.