שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ח

לכבוד אבי מורי הרב הגאון החריף וכו' מוה' ארי' ליביש הלוי ני'. מ"ש על דברת הקצה"ח סי' קט"ז ס"ק ב' שהביא ראיה לשיטת הטור דבהוזלה גובה כפי שהי' שוה בעת הלקיחה דלא כהה"מ שהביא הש"ך שם מהא דהקשו בתוס' ב"ק דף ט' דאף משהחזיק בה לימא ליה שקול ארעא בזוזך וכתבו דמיירי כשהוזל ע"ש ואם איתא לשיטת הה"מ אף כשמכר באחריות אמאי אינו חוזר משום דסופו שיחזור עליו הא לא יחזיר רק כפי מה ששוה בעת ההיא והוא יצטרך ליתן להמוכר כפי מה שלקח ממנו ואם ירצה להשלים עד הסך ההוא שוב יוכל לומר שקול ארעא בזוזך וע"כ דאף אם הוזל צריך לשלם לו כפי שהיה שוה בעת המכירה ע"ש וע"ז הקשית דשאני מוכר ולוקח מגזילה דבשלמא בלוקח שפיר סברת הה"מ דא"צ לשלם לו כפי המכירה רק כפי שהוא שוה כעת דהרי באמת בתורת מכירה אתי לידיה רק שהב"ח טורף ממנו אבל בנמצאת גזילה הרי לא הי' מכר כלל והו"ל זוזי הלואה ופשיטא דמשלם לו כל דמים שנתן לו ובאמת שהיא תמיה גדולה על הקצה"ח דאין הנושאים שווים וזכורני שבשו"ת בית אפרים לש"ב הגאון מוהר"ז זלה"ה מבראד נשאל בזה (ועיין בחו"מ סי' קי"ז תמצא דגם לענין אפותיקי איכא חילוק בין נגזל לב"ח) אמנם בגוף דברי התוס' שהקשו דלימא ליה שקול ארעא בזוזך ראיתי להגאון החסיד מוהרא"וו זלה"ה בהגהותיו לש"ס ב"ק שם שכתב דלפמ"ש התוס' שם למטה בד"ה ר"ה ל"ק וכוונתו דלפי מה שחלק ר"ת שם דכל שיש לו זוזי לא מצי בע"ח לסלק בקרקע א"ש והתוס' בב"מ דף י"ד ד"ה עד הרגישו בזה וכתבו לפי המפרשים דאפילו אית ליה זוזי מצי לסלוקי בקרקע אבל כאן לא ביארו כן אמנם נראה דדברי התוס' בב"ק נכונים דלפמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ב ד"ה אי דאם הפסיד הלוה בכך לא יתן לו זוזי אף שיש לו ומצי מגבו להו קרקע וא"כ ה"ה כאן דיש לו הפסד ללוקח במה שנותן מעות דהא יצא עליו עוררין א"כ שפיר הקשו דלימא ליה שקול ארעא בזוזך [וכך מצאתי בפ"י שם שכ"כ] ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח הנ"ל דלכך באחריות שפיר אינו חוזר דבאמת אף שהוזל הוא רוצה להשלים עד הזול וא"ל דא"כ שוב בלא"ה מה נ"מ אם יחזור הא יוכל לומר שקול ארעא בזוזך דז"א דכיון דקיבל עליו אחריות א"כ אין לו הפסד דהא עליה דידיה הדר א"כ שוב א"י לומר שקול ארעא בזוזך לכך כל דלא מצי הדר בשביל קבלת האחריות לא יכול לומר שקול ארעא בזוזך. איברא דאי קשיא הא קשיא דלפמ"ש הריטב"א וכן קי"ל בש"ע סי' ק"א ס"ו דבמוכר סחורה אינו מורידו לשומא וא"כ מכ"ש במוכר לו קרקע ע"מ שיתן לו כסף בעדו היכא מצי לסלקו בארעא הן אמת דלפ"ז יקשה גם בהך דכתובות דף צ"ב דאמר אי פקח הוא מגבי להו ארעא והיאך מגבה להו ארעא והא אביהם מכר לו שדה שיתן לו כסף ומיהו לפמ"ש התוס' כיון דאית לי' פסידא מצי לסלק בארעא אפשר דבכה"ג גם הריטב"א מודה דבכה"ג יכול לסלק בקרקע וא"כ גם כאן יש לו פסידא וכמ"ש אך באמת ע"כ לא כתבו התוס' רק לענין מה דדינו של בע"ח לסלק בזוזי שפיר כתבו דכל דיש לו פסידא אף בקרקע מצי לסלק דהיכא דלזה מגיע פסידא לא הטריחו רבנן אבל אם התנה במעות דוקא פשיטא דמה לו ולפסידתו של זה ומיהו שם יש לדחות דהא מיירי דזקפן עליו במלוה וא"כ הו"ל כסתם הלואה דכל דיש לו פסידא מצי לסלקו בקרקע אבל כאן דלא זקף עליו במלוה רק דמיירי שלא נתן לו עדן המעות קשה דלמה יסלקו בקרקע הא מגיע לו מעות. שוב ראיתי בקצה"ח סי' ק"א ס"ק ג' שהקשה כן ונהניתי ובאמת מ"ש דבאותו סחורה מצי לסלקו וכן האריך בסק"ה שם תמהני דא"כ מה הקשו התוס' בכתובות שם הא דינו דבע"ח בזוזי והא באותו קרקע גופא ודאי מצי לסלק וכ"ש הוא מסחורה ובאמת שראיתי ברא"ש שם שכתב דכיון דמלוה זו מחמת אותו קרקע בא יכול לסלקו ודחה ראיית התוס' וצ"ל לדברי התוס' כיון דזקפו עליו במלוה א"כ נעשה סתם הלואה ולא מצי לסלק בזוזי וע"ז הוצרכו התוס' לחלק דבמקום פסידא יכול לסלק בקרקע עכ"פ דינו של הקצה"ח צ"ע דלא זכר כלל דברי הרא"ש שם שוב ראיתי בב"י סי' ק"א שם שכתב בהדיא דלכך לא חש הטור לדחיית הרא"ש משום דכיון דזקפן עליו במלוה אינו בא מחמת אותו קרקע מקרי ע"ש ושמחתי עכ"פ כאן ודאי קשה ואולי כאן כיון שבאמת יצא עוררין על השדה ניהו דלא יכול לחזור בו משום שכבר קנה אבל עכ"פ יכול לסלקו באותו קרקע דלא שייך לומר דהוא אדעתא שיתנו לו מעות נחית דבאמת יצא עליו עוררין וכל מילי מיטב לגביה וז"ב.