שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ז (ז׳)

והנה בסי' קכ"ז מבואר דבשעת הדחק נכתב ביום ונחתם בלילה או אפילו אחר עשרה ימים כשר דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ומבאר בב"ש שם ס"ק ד' דכ"ש אם נתאחר אחר החתימה דכשר בשעת הדחק ובזה מיושב לפענ"ד הא דאמרו בריש הזורק בהאי ש"מ דכתבו גיטא בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק ליתן לה עד שבת והקשה הע"ש והמ"א סי' של"ט דהא הוה מוקדם ובב"ש סי' קל"ו ס"ק ז' כתב דמיירי דכתבו זמן של שבת והוא תמוה דהא רצו ליתן בע"ש רק שלא הספיק ליתן עד שנעשה שבת וא"כ ע"כ דכתבו זמן של ע"ש והו"ל מוקדם אך לפמ"ש בשעת הדחק כזה שהי' שכ"מ ותקיף לי' עלמא פשיטא שכשר מוקדם כה"ג והרי נתן בשבת תיכף אמנם אי קשיא הא קשיא דמה פריך רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה ואכסיף רבא ומה קושיא והא התוס' הקשו שם בד"ה ידה דחצרה נמי לא קנה לי' אלא לפירי וכתבו כיון דקני לי' לפירי הוה קנוי לו גוף החצר ע"ש ועיין בתוס' ד"ה מה דהביאו בשם ירושלמי דעיקר תלוי באכילת פירות וביאור הדברים נראה לפע"ד דמה דנקנה גוף החצר היינו כמ"ש רשב"ם בב"ב דף נו"ן דלכך ק"פ כקה"ג דמי הוא משום דעיקר הקנין גוף אינו רק לפירות ובירושלמי הקושיא והתירוץ היא לר' יוחנן דס"ל ק"פ כקה"ג דמי יהי' איך שיהי' עיקר הקושיא הוא משום הפירי ולפ"ז כאן דהעיקר הוא משום דבשעת הדחק קי"ל כר"ש דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות דאל"כ הו"ל מוקדם וא"כ כיון שאין לו פירי משעה שנתן עיניו לגרשה וא"כ שוב לא קנה בעלה כיון שנתן לה במתנה החצר והפירות אין לו שוב הוה שלה ועיין בתוס' ד"ה מה וכאן אף בשאלה אין לו פירי כלל והיא קושיא גדולה אמנם נראה דכיון דבעת הכתיבה הוה בדעתו ליתן לה תיכף ולא יהי' מוקדם ולא צריכין למסמך על ר"ש ואימתי נעשה שעת הדחק כשתקיף לי' עלמא בשבת אבל עד העת ההוא לא סמכינן על ר"ש ויש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ שוב יש לבעל פירות ומה שקנתה אשה קנה בעלה ושפיר פריך ודו"ק.