שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ז (ו׳)

ובזה יש ליישב מה שהקשו הש"ך והאחרונים באהע"ז דבסי' י"ג כתב כהרא"ש דכשר ובאהע"ז סי' קכ"א סעי' כ"א כתב ויש חולקין ולפמ"ש יש לומר דאם נימא דבגט דמי לד"נ וצריך דו"ח מן התורה ועיין סי' מ"ב בב"ש א"כ י"ל דלא תלינן שטעו כל שצריך דו"ח מה"ת ומ"ש התומים דמתוס' פג"פ מוכח דאף בכתב לא תלינן שטעו בעבורא דירחא לבתר רוב החדש אמת שכן מוכח בדברי התוס' דף קע"א ד"ה שאם הוזקקנו אבל אין ראיה דשם לא כתבו רק שיש יותר סברא לומר שאחרו השטר מלתלות שטעו בעבורא דירחא וצ"ע שם ועכ"פ במ"ש נתיישב לי מה שיצאו השלוחין על החדשים על החנוכה והא הוא בתר רוב החודש ולא טעו אנשי ונתקשיתי בזה מאד ומצאתי בפ"י בר"ה דף כ"א שהקשה כן ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דטעו אף לאחר רוב החודש רק שע"פ רובא אינם טועים בזה ואין תולין מהסתם להכשיר בזה אבל מ"מ הי' צריכים לצאת שמא מ"מ יש מי שיטעה בזה ודו"ק. נהדרינהו לקמייתא בדברי הפ"י הנ"ל שהקשה דכל גט לפסול דהו"ל עדות שאילה"ז דהא יוכלו לומר אחרנוהו וכתבנוהו אם נימא דבעי דו"ח והנה קושיתו ל"ק רק לשיטת רש"י בר"פ אחד ד"מ שפירש אחרנוהו וכתבנוהו שאחרו מלכתבו עד אותו זמן אבל לפמ"ש התוס' דהכוונה שבעת הכתיבה... קודם אחרו הזמן על זמן רב אח"כ א"כ אם נימא כשיטת הרמב"ם דגט מאוחר פסול א"כ פסול לכתוב זמן מאוחר בגט ולא יוכלו לומר שאחרו הזמן והו"ל עדות שאילה"ז והא דאמרו מפני מה תקנו זמן בגיטין ונחלקו ר"י ור"ל בטעמו ולא אמרו משום דהו"ל עדות שאילה"ז וכמו שהקשה הפ"י בסוגיא דב"א באמת לק"מ דלהס"ד דלא ידענו טעמו של זמן בגיטין ול"ח לזנות ולפירות וא"כ גט מאוחר כשר וא"כ הו"ל ככל שטרות דל"צ עדות שאילה"ז דהא יכלו העדים לומר אחרוהו וכתבוהו אבל אחר שחדשו טעם להזמן וא"כ ממילא גט מאוחר פסול ושוב ל"ש לומר דאחרוהו וכתבוהו וכשרים כל הגיטין ומיושב קושית הפ"י ודו"ק ובזה נלפע"ד לישב קושית הב"ש סי' ק"ל ס"ק א' שהקשה לדידן דקורעין הגט מיד אחר הנתינה א"כ למה צריכין שיפרשו שמותם בגט הא אף לר"מ הא דתקון ר"ג שיפרשו שמותם כדי שיהי' מצוי לקיים חתימתן וכל שקורעין הגט מיד ל"ש זאת ולפמ"ש א"ש אך באמת צריך להבין היאך כשר אם לא פירש החתימה הא הו"ל עדות שאילה"ז דאם לא יפרשו שמותם את מי יזימו ואטו העדים ילכו לבקש אחר כת"י יוצא ממקום אחר להזים אותן וגם אולי לא מועיל כלל להזים במה שמכירין ע"י דימוי הכתבים ועיין קצה"ח סי' מ"ו ס"ק ח' שהאריך כעין זה לענין קיום כת"י הלוה והיא קושיא גדולה ונפלאה לשיטת הסוברים דגט הוה כד"נ ובעי עדות שאילה"ז וצ"ל דמכאן ראיה ברורה לשיטת הרא"ש סוף גיטין ודעימי' דגם לר"מ בעי עידי מסירה רק שס"ל דע"ח כרתי ובעי חתימה לשמה אבל ע"מ בעי לר"מ וא"כ גם לר"מ כשר ע"י ע"מ והע"מ הם עדות שאילה"ז ולא מקרי מזויף מתוכו דבאמת הם העידו אמת רק דלא נוכל לדעת מי הם מתוך השטר וז"ב ולפ"ז כיון דתיקן ר"ג דאף לר"א דס"ל ע"מ כרתי אפ"ה בעי ע"ח דזימנין דימותו העדים או אזלי למדה"י א"כ ממילא שוב צריכין ע"ח לפרש שמותיהן דאל"כ יהי' עדות שאילה"ז ולא יהי' ע"מ דשמא ימותו ואז יפסול הגט דע"ח א"א להזים וז"ב והא דאמרו בדף כ"ד לענין הא דתנן וחכמים אומרים שכשר בכתב שיכול להזדייף ואמרינן מאן חכמים ר"א והא אף לר"מ צריך ע"מ ומהראוי שיכשר וצ"ל דלר"מ בעינן שיהי' מוכח מתוכו משא"כ לר"א ועיין בר"ן שם שביאר כן בהדיא וצ"ע דבר"ן ריש כל הגט כתב דגם לר"מ לא בעי מוכח מתוכו ובזה י"ל הא דמבואר בסי' ק"ל דדיבק שני עורות פסול והב"ש האריך מדוע יפסול דבק ולפמ"ש א"ש כיון דיוכל להפריד הדבק הו"ל כמזויף מתוכו ועכ"פ אינו מוכח מתוכו וצ"ע בזה. והנה המופלג השנון מוה' מאיר ברא"ם ני' הקשה דאיך שייך הזמה בעדות שבשטר הא באמת שטר הוה מפי כתבם ורק דכל דהוה מדעת המתחייב ל"ש מפי כתבם וכמ"ש הרי"ף ורז"ה ורמב"ן פ' ד"א גבי זמן בקידושין וא"כ כל שהוזמו הרי עכ"פ לא נעשה מדעת המתחייב והו"ל מפי כתבם גרידא ול"ש בזה הזמה דבאמת לא הגידו כלל דכל דהוה מפי כתבם אין כאן שטר כלל ולא הוה עדות כלל ואמר שזה דעת הרז"ה דבשטר ל"ש הזמה ולפמ"ש א"ש דכל די"ל אחרנוהו וכתבנוהו שוב י"ל דהי' מדעת המתחייב וא"כ הו"ל עדות מעליא רק דממילא שוב ל"ש הזמה דהי' יכול לומר אחרנוהו וכתבנוהו ושוב ממנ"פ ל"ש הזמה ובזה יתישב מ"ש הרז"ה שני טעמים וע"ד שכתבתי למעלה בדברי הרז"ה ובכוונתו ודו"ק היטב ובמ"ש למעלה בכוונת הרז"ה יתישב טעמו של הר"ן כיון דהזמה חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו בע"פ דוקא אבל לא בשטר והקשיתי זה רבות בשנים הא אמרו בש"ס מ"ב ומשני דהוזם תרי בחד ואמאי לא קאמר דנ"מ לענין עדות שבשטר דמטעם דפסידא הא אף בשטר שייך פסידא משא"כ מטעם חידוש ולפמ"ש א"ש דהנה באמת הטור כתב טעם דהזמה לכך נאמנים האחרונים משום דע"ג דסהדי מעידים והם בע"ד ותמה הלח"מ דא"כ למה אמר רבא דחידוש הוא הא יש בו טעם נכון וכתב דרבא ואביי פליגי בזה דרבא לא ס"ל טעמו של הטור ולפ"ז מיושבים דברי הרז"ה והר"ן כמין חומר דבאמת כבר כתבתי דטעמו של הרז"ה משום דבשטר הוה הזמה והכחשה ביחד ולפ"ז הא כל הטעם דהכחשה והזמה ביחד הוא רק משום דבזה שמכחישים גוף העסק שוב אין נאמנים אלו יותר מאלו ולפ"ז זהו לאביי אבל לרבא דחידוש הוא י"ל דגם בהזמה והכחשה ביחד גם כן נאמנים ובזה יש לישב הרבה קושיות וא"כ לפ"ז לרבא שפיר היה שייך הזמה אף בשטר וע"ז כתב הר"ן דלרבא בלא"ה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד.