שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ז (ה׳)

ובזה הנה מקום אתי לישב דברי הסמ"ע בסי' מ"ג ס"ק ח' שכתב דבע"פ לא תלינן שטעו בתרי עבורי דירחא דהטעות מוכח ממ"ש בצידו והוא תמוה דניהו דהטעות מוכח ממ"ש בצידו הא גם בע"פ מוכח ממש בצידו ברביעי בכ"ב והרביעי הי' בכ"ד בחדש ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהי' הכחשה בין העדים הו"ל דין מרומה וצריך דו"ח וכיון שכן א"א לתלות דטעו בתרי עבורא דירחא דא"כ לא יוכל להזימם לעולם דנתלה שטעו וכל שצריך דו"ח בעינן עדות שאתה יכול להזימם ועש"ך סי' ל"ג ובמק"א הארכתי בזה אבל בשטר דדעת הרז"ה דבשטר לא בעי עדות שאאילה"ז ומכ"ש היכא שנוכל לתלות שאחרו כמבואר בסי' ל"ד ס"ט ועש"ך מ"ש בשם הב"ח והארכתי בזה למעלה ולפ"ז שפיר תלינן דטעו בתרי עבורא דירח' דכל דאיכא למתלי תלינן ואף דצריך דו"ח בדין מרומה וא"כ לא נתלה באיחור אף בשטר וכמבואר ריש פרק אחד ד"מ דכל הטעם דתלינן בשטר הוא משום דלא בעי דו"ח אבל זה דוקא כשראינו לפנינו הכחשה אבל בשטר דהוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ כל שאלו נוכל לתלות בעבורא דירחא ואלו אמרו שטעו בעבורא דירחא הוו מהמני וא"כ למה לא נתלה כיון דהטעות מוכח ממש בצידו והוה כאלו אמרו שטעו בעבורא דירחא וז"ב מאד לחלק בין בע"פ להשטר דבע"פ כיון שלא הגידו שטעו א"כ הוה דין מרומה ושוב לא אפשר לומר שטעו בעבורא דירחא דהא בעי דו"ח ועדות שאלי"ז משא"כ בשטר דהוה כאלו אמרו שטעו דהרי הטעות מוכח ממ"ש בצידו דע"כ טעו וז"ב ובזה מיושב מה שהקשה הגאון בעל שבות יעקב והובאו דבריו בשו"ת שב יעקב חלק אהע"ז סי' י"ד ט"ו דלהסמ"ע דיש לחלק בין בע"פ לבשטר מ"פ הש"ס ר"פ אד"מ משטר שזמנו כתוב באחד בניסן דשמא שאני שטר שתלינן טפי בטעות מבע"פ ולפמ"ש א"ש דלהס"ד שם דבעי דו"ח לא תלינן באיחור דאל"כ יהיה עדות שאילה"ז א"כ מה מעליותא דשטר מבע"פ אבל לאחר דמסיק הש"ס דבד"מ לא בעינן דרישה וחקירה רק בדין מרומה דא"כ כל שאמרו שטעו לא הי' דין מרומה וא"כ ממילא שוב יש לחלק בין בע"פ לעדות שבשטר וז"ב מאד ובאמת גוף דברי הסמ"ע לחלק דבעדות שבשטר אף דלאחר עבורא דירחא לא תלינן דטעו מ"מ בשטר הטעות מוכח ממ"ש בצידו באמת שכ"כ הרא"ש בתשובה וכמ"ש הטוש"ע בשמו באהע"ז סי' כ"ו ובתומים סי' למ"ד ס"ק י"ג נתקשה בכוונת הרא"ש ולפמ"ש א"ש דכל דאפשר למתלי בטעות בתרי עבורי דירחא אף לאחר רובו של חדש והטעות מוכח ממ"ש בצידו א"כ שפיר תלינן דהוה כאלו אמרו בהדיא שטעו וזה שהביא הרא"ש ראי' הד"נ דתלינן שטעו בקביע' דירחא ואף דשם לאחר רובו של חודש לא תלינן היינו כל שלא טענו בעצמם שטעו אינן לא תלינן בזה שטעו אבל בד"מ בשטר דאינם לפנינו תלינן שאמרו שטעו כיון דהטעות מוכח ממ"ש בצידו וז"ב מאד והתומים האריך בזה ולפמ"ש א"ש ועיין בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק ס"ד ותנה דרך בדרך התומים סי' למ"ד ס"ק י"ג אלא שהג"פ נטה מזה וכתב דבשטר ל"ש חזרה דא"כ למה כתבו שתיהן ע"ש וצ"ע בזה ועיין ב"מ שם ומהתימה על השבות יעקב והשב יעקב והרב השואל שם שכלם חשבו שהם דברי הסמ"ע ובאמת הן הן דברי הרא"ש הנ"ל והסמ"ע לא חידש רק מה שהוא מוכרח לחלק בין בע"פ דלא תלינן דטעו בקביעא דירחא ובין בשטר אבל בשטר הדבר מבואר ברא"ש.