שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ז (ד׳)

והנה נהדרינהו לקמייתא במ"ש הרא"ש דגט המוקדם פסול מן התורה וצווחי ביה קמאי דקמאי כמ"ש למעלה ולכאורה נראה לי דבר חדש דהנה לכאורה הקשיתי בהא דקאמר הש"ס בגיטין דף כ"ו ע"ב קפסיק ותני ל"ש מן הנשואין ול"ש מן האירוסין הניחא לר"י משום ב"א אלא לר"נ ארוסה מי אית לה פירי וקשה דהא באמת הרשב"א בתשובה הקשה הובא בב"י סי' י"א באהע"ז דל"ל טעמים על זמן בגיטין והא בעי דרישה וחקירה וכתב הרשב"א דעידי גיטין כד"מ דמיא ולא צריך דרישה וחקירה ולכאורה נ"ל משום דכד"מ דמי והקשיתי במק"א דא"כ ארוסה דלית לה כתובה שוב צריך זמן משום דרישה וחקירה ומצאתי לאחרונים שתמהו בזה אבל באמת המעיין בנימוק"י פ' אד"מ גבי דין מרומה יראה דגיטין וקידושין לא בעי דו"ח משום דשכיחי והקלו בה משום תקנת עגונות ע"ש וא"כ גם בארוסה שייך זאת אך עדיין קשה כיון דבדין מרומה גם בד"מ בעי דו"ח וא"כ כל שהקדימו הזמן שוב אין לך דין מרומה גדול מזה דלמה הקדימו הזמן ולכך צריך שיניח מקום הזמן ולכאורה רציתי לומר דבאמת ע"כ לא מקרי דין מרומה רק כשיש לחוש לאיזה חשש אבל כל שבארוסה ל"ש פירי ולא צריך זמן א"כ לא נקרא דין מרומה דהא א"צ זמן כלל ומידי דהוה אם לא כתב זמן כלל ובזה ישבתי לנכון מה שהקשה אותי הרב המאוה"ג מוה' דוב בעריש ני' האבד"ק נארייב דמה פריך הש"ס בסוגיא דב"א ור"י מ"ט לא אמר כר"ל דלמא משום ארוסה דפסול ג"כ וקשה הא ארוסה ל"ל לה פירי ולא ס"ל משום תקנת הולד ולכך אמר משום ב"א ובתכ"ד השבתיו דבאמת קשה דהא משכחת דיש לה פירי כגון שיכתוב לה כתובה וצ"ל דכיון דרוב ארוסות אין להם פירי לא שייך לתקן זמן משום דבר דל"ש כמו דלא תקנו משום זנות לר"ל דל"ש ולפי"ז זהו לר"ל אבל לר"י דבאמת הוא ס"ל ג"כ דזנות ל"ש דהיכי יחלקו במציאות ורק דס"ל דגם משום דבר דל"ש ג"כ תקנו ולפ"ז שפיר פריך מ"ט לא אמר כר"ל משום פירי וא"כ בנשואה שפיר בודאי משום פירי וגם בארוסה משכחת לה כשכתב לה אך לפמ"ש כאן א"ש דכיון דבאמת לר"י שייך משום זנות רק דל"ש ועיקר קושית הש"ס דלמה לך לומר משום ל"ש לימא משום פירי דהוא דבר השכיח ולפ"ז עכ"פ בארוסה שוב יפסל משום דרישה וחקירה דהוה דין מרומה דלמה הקדים וע"כ דכיוון לחפות דלדידיה שייך חשש זנות ג"כ וז"ב עכ"פ מיושב דלר"ל דלא ס"ל רק משום פירי ל"ש דין מרומה וגם בלא"ה לא שייך דין מרומה דל"מ אם הקושיא קאי על מה שצריך הסופר להניח מקום הזמן א"כ לגבי הסופר ודאי ל"ש דהקפיד בכוונה ולא מקרי דין מרומה ואף לפי מה שנראה מבעל העיטור והפ"י האריך שם דהקושיא קאי על נכתב ביום ונחתם בלילה עכ"פ בעת הכתיבה כדין כתב רק שנתאחר אח"כ ונעשה מוקדם למפרע בזה ל"ש דין מרומה דלא רימה בכוונה ומקרה הי' שקרה כך וז"ב כשמש ולפ"ז זהו במוקדם שלא הי' מוקדם בעת הכתיבה אבל בנדון הרא"ש דהקדימו אח"כ וכתבו מזמן מוקדם וכיון דלדידן שייך משום ב"א ומשום פירי וע"כ כל שהקדים עכ"פ מקרי דין מרומה וצריך מן התורה דו"ח דאף בד"מ כל שהוא דין מרומה צריך דו"ח מן התורה ולכך פסול מוקדם ולפ"ז גם במאוחר כה"ג יש לומר דפסול מן התורה עכ"פ במוקדם שפיר י"ל דפסול וזה טעמו של הרא"ש ובמ"ש ישבתי קושית התומים בסי' ל"ד על הא דמבואר שם בס"ט דבעדות שבשטר אם אמרו בזמנו כתבנוהו השטר בטל והקשה בשם הט"ז בסי' מ"ג דאמאי לא נתלה שבאמת אחרו וכתבו השטר ואף דאמרו דבזמנו כתבו זה באמת שקר ואמרו כעת שקר לפני הב"ד אבל עד הנה כשרים הי' ולא נפסל השטר ולפמ"ש א"ש דהרי הש"ס ריש אד"מ הקשה דאם נימא דבעי דו"ח היאך תלינן באיחור ומשני דד"מ לא בעי דו"ח לאחר התקנה והנה בין לפירש"י ובין לפירוש הראב"ן עכ"פ אם הי' בעי דו"ח לא הי' תלינן באיחור ולפ"ז כיון דבדין מרומה בעי דו"ח וא"כ כאן שעכ"פ העדים בודאי שקרנים שהרי אמרו בזמנו כתבנו שוב לא תלינן דאחרו וכתבו דמה"ת לתלות באיחור דהא בעי דו"ח ושפיר נפסלו משעה שראו העדים חתימתן ובזה יש לישב קושיה השני' של התומים דלמה לא יפסלו משעה שנכתב הזמן בשטר דכל דיצאו מחזקתן ואין אנו יודעין הזמן שיצאו מחזקתן לא שייך חזקת כשרות וכמבואר ביו"ד סי' פ"א לענין טריפות דגבינות ולפמ"ש א"ש דלענין לפסלו למפרע משעה שנכתב שוב נוכל לתלות באיחור ואף דהוה דין מרומה לא נחמיר רק משעה שראו העדים ובלא"ה יש לישב קושיא זו דשאני גבי גבינות דכל שיצאת מחזקתה מחיים שוב ל"ש חזקת כשרות של בהמה דבאמת הטריפות הוא לפנינו והוא חזקה הפוסקת וכל של"ש לתת גבול מטריפין מחיים אבל חזקת כשרות של אדם דהוא חזקה דאתיתא מכח הסברא דמסתמא לא נחשדו בני ישראל לעשות רשע ושארית ישראל לא יעשו עולה א"כ הוה חזקה מעליותא וכל שנוכל לתלות באיחור תלינן וכעין זה מחלק התה"ד סי' ר"ז דחזקה דתליא בסברא עדיף טפי ע"ש ואף דבתרי ותרי קי"ל בסי' ל"ד סכ"ח דהו"ל ספק פסול ולא מוקמינן אחזקת כשרות באמת הקשה הב"ח דמ"ש מסס"ג ועדים המכחישים זא"ז וכתב לחלק דבעדים המכחישים ניהו דע"כ חד מיניהו פסול אבל לא אסהיד עליה בפסול אבל כאן איכא שנים המעידים עליו שהוא פסול והורע חזקתו ע"ש ולפ"ז כאן ניהו דבשנים מעידים שראו חתימתן ונפסלו אבל זה משעה שיראו החתימה דע"ז מעידין שנפסלו אבל לענין שנפסלו משעה שנכתב הזמן דזה אינן מעידין ושוב שייך חזקת כשרות כל דלא העידו עליו בפירוש ובזה יש לישב קושית הקצה"ח סי' ל"ד ס"ק ה' ובשב שמעתא האריך ולפמ"ש יש לחלק ואכ"מ ודו"ק היטב בכל מ"ש כי ת"ל דברים חריפים ומתוקים הם.