שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ז

במעשה שאירע שהיה גט מוקדם והבאת דברי הרא"ש בתשובה דמוקדם פסול ולא תפסי קידושי שני ולא בעי' גט ומותרת לחזור לראשון והנה כלם קדמונים ואחרונים כל אשר בא בתוכו יתמה דמנ"ל להרא"ש זאת וראיתי להרב בעל גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק וא"ו שכתב בזה דבר חדש דכיון דהסופר שינה מדעת הבעל הו"ל כאלו שינה בשליחות וכמבואר בסי' קנ"ב דאף בפסול דרבנן לא עשו העדים שליחותן וכותבין גט אחר וא"כ גם כאן הבעל לא הרשה את הסופר לכתוב גט פסול אלא גט כשר והוא שינה א"כ הגט בטל מן התורה ולא תפסי בה קידושין ע"ש והנה בראשית ההשקפה תמהתי מאוד דהא לשיטת התוס' לא בעינן שליחות כלל בכתיבה וא"כ ל"ש שינוי בשליחות ונתישבתי כיון דעכ"פ בעי צווי הבעל כדי שיהי' לשמה דסתמא לאו לגירושין קאי וכמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ב וא"כ כיון דעכ"פ שינה מצווי השליחות בטל וכעין שכתבו התוס' בסוגיא דאומר אמרו דאף לר"מ דמצאו באשפה כשר מ"מ כל שציוה לסופר פלוני שיכתוב הוה שינוי ופסול ע"ש וה"ה בזה אך בגוף הדין שחידש המהרמב"ח תמהני מאוד דא"כ בכל פסולי דרבנן יהיה כשכתבו הסופר גט בטל מן התורה וההיפוך מבואר בכל הפוסקים ואטו כ"ע סופרים שכותבין הגט בעצמם וכותבים ע"י סופר וא"כ אין כאן נ"מ אם הגט בטל או פסול ובפרט לפ"מ דמבואר בסי' קכ"ג בהג"ה בס"א דלכתחלה לא יכתוב הבעל בעצמו וא"כ לא משכחת לה שום דין ממה דמבואר בכל הלכות גיטין דפסול מדרבנן ולא בטל ואין זה רק תימה אמנם בגוף הדבר למה לא יהי' בטל בשביל זה הנה באמת גם המהרמב"ח בעצמו כתב דלפי מה שנסתפק בסי' קכ"ב ס"ק י"א אם כתב הסופר גט פסול ונתנו ביד הבעל אם אמרינן בזה עשו העדים שליחותן ובאמת פשטת הדברים דעת תורה ודעת נוטה דבכה"ג כבר עשו העדים שליחותן וא"כ ממילא לא מקרי שינוי בשליחותו ג"כ דהרי נתרצה הבעל ובלא"ה נראה דלפמ"ש בש"ע בסי' קכ"ג שם דלא יאמר הבעל לסופר כתוב כך או כך רק יאמר לו בסתם לכתוב ובב"י מביא בשם הקונדריסים דיאמר לו לכתוב בסתם גט כשר א"כ בשלמא לענין שיוכלו הסופר והעדים לכתוב גט שנית שפיר אמרינן דעדיין לא גמרי שליחותן דהוא לא צוה לכתוב חספא וכל שפסול מדרבנן עכ"פ אינו גט כשר מדרבנן אבל לענין שיהי' מקרי שינוי בשליחות הא הוא לא צוה לכתוב בפירוש כך וכך רק גט כשר וכל שהוא גט כשר מן התורה א"כ לא שינו שליחותם דבשלמא אם היה פורט איך לכתוב שייך שינוי בשליחות שלא עשה כפי מה שנצטווה אבל כל שצוה לכתוב גט כשר א"כ מן התורה הגט כשר וז"ב ובלא"ה נראה דממנ"פ הגט אינו בטל דכיון דיכולין לכתוב גט שני אף בפסול דרבנן עדן לא גמרו שליחותן א"כ בפסול דרבנן כל היכא דהגט כשר בדיעבד או עכ"פ כשנשאת לאחר וא"כ כיון שיכולין ליתן גט אחר מכ"ש שלא נתתבטל שליחותן שיהי' זה הגט בעצמו כשר בדיעבד וא"ל הא קי"ל בסי' קכ"ב דאם אמר כתבו וחתמו ותנו לשליח ויוליך דאז א"י לכתוב גט אחר וא"כ שוב בטל השליחות דזה אינו דכל הטעם דא"י לכתוב הוא משום דלא צוה להם ליתן הגט א"כ אפילו הוא בטל כבר עשו שליחותם וכמ"ש הב"י לפרש שיטת הרמב"ם ע"ש וא"כ שוב לא שייך שינוי בשליחות דהרי לא הקפיד שיהיה כשר דוקא דא"כ עוד לא גמרו שליחותן ומדוע לא יוכלו לכתוב שנית וז"ב מאד לדעתי אחר שכתבתי זאת ראיתי בפני יהושיע בגיטין דף פ' שהביא דברי המהרמב"ח אלו וכתב שדבריו תמוהים מסוגיא דשם דרבנן מכשרי בשלום מלכות דלא כר"מ והא הוה שינוי בשליחות והנה לא הי' צריך להוכיח מזה דוקא דבכל פסולי דרבנן יהי' פסול דאורייתא לדבריו וההיפוך מבואר ומ"ש הפני יהושיע דע"כ לר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר יש לומר דלדידי' ודאי הגט בטל דשינה בשליחות ע"ש שהאריך בזה וכתב דאשכח מרגניתא לפענ"ד אי אפשר לאומרו אף לר"מ וראיה ברורה ממה דפריך הש"ס ביבמות דף צ"א ע"ב ומי אמרינן מה הו"ל למעבד והתנן כתב לשם מלכות שאינה הוגנות וכו' ואם איתא לימא מה הו"ל למעבד ונדחק הש"ס דהו"ל לאקרויי לה גיטא ואמאי לא נימא בפשיטות דהא זה דברי ר"מ כדאמרו בגיטין שם ולר"מ מה אכפת לן באונסא דאשה והא עכ"פ הסופר שינה בשליחות והו"ל הגט בטל מדאורייתא וניהו דאונסא כמאן דלא עבדה אבל כמאן דלא עבד ודאי אמרינן ועיין ש"ך חו"מ סי' כ"א וא"כ הרי עכ"פ לא קבלה גט והוה א"א גמורה ובשלמא שם כל דהוה אנוסה א"כ לא עברה עכ"פ ומה הו"ל למעבד הוה נשאת ברשות אבל כאן הא צריכה גט ולא קיבלה וע"כ דלא פסול רק מדרבנן עוד קשה בהא דמבואר במשנה בגיטין שם דאם מתו אחיו של זה ושל זה חולצין ואמאי חולצין הא הו"ל סוטה גמורה מן התורה וא"כ פטורה מן החליצה ג"כ לכל הפוסקים דלא קי"ל כראב"ד בזה ועיין באהע"ז סי' קע"ג וא"ל דהא בלא"ה מבואר שם דנפסלת לכהונה בשביל דהו"ל זונה וכמ"ש רש"י שם וכן לתרומה הרי דחשובה זונה דז"א דלא חשיבה זונה רק מדרבנן וא"כ אינה סוטה גמורה אבל אם נימא דבטל מן התורה הו"ל סוטה דאורייתא ופטורה אף מחליצה ועיין יבמות דף י"א דמחלקין בין סוטה דאורייתא לדרבנן וע"כ דליתניהו לדברי הפ"י האלו וא"א לומר כלל דבטל מן התורה ובאמת הפ"י בעצמו דחה דברי הג"פ דא"כ גם לרבנן יקשה דלמה כשר הא הוה שינוי בשליחות הן אמת דלפע"ד נראה דבאמת צ"ב דלמה יהי' מקרי שינוי בשליחות כלל והא לא דמי לשאר שינוי בשליחות דשם הוה שינוי בעצם השליחות כיון דאמר לו שלא יגרש רק בימין והוא גירש בשמאל אבל כאן הא הוא לא צוה רק שיכתוב גט וכל שהגט כשר מה"ת א"כ עכ"פ מה"ת לא שינה בשליחו' ורק לר"מ דס"ל דהולד ממזר א"כ ע"י דרבנן פסלו להגט ואלמו לגזירתם דהולד ממזר א"כ הוה עי"ז שינוי ופסול הגט גם מדאורייתא וז"ב לפע"ד ובזה מיושב מה ששאל אותי החריף מוה' מאיר ברא"ם מהא דאמרו בב"מ דף נ"ה דר"מ ס"ל דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה הרי מבואר דאינו רק מדרבנן ולפמ"ש א"ש דבאמת ע"י שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עי"ז שוב נפסל הגט מה"ת וכמ"ש אך מה שהקשיתי על הפ"י והג"פ קשה טובא ודו"ק ומ"ש שם הפ"י דבלא"ה לר"מ בטל מן התורה דהרי באמת כל גיטין פסולין מן התורה דהרי בעי דו"ח והרי יוכלו לומר אחרנוהו וכתבנוהו וכדאמרו בסנהדרין דף ל"ב וע"כ צ"ל דרק מדרבנן כשר משום דמדרבנן לא בעי דו"ח בד"מ והני נמי כד"מ דמי וכיון דלא כשר רק מדרבנן שוב כיון דלר"מ הו"ל משנה ממטבע הם אמרו והם אמרו הנה כבר כתבתי דא"א לומר שיהי' הגט בטל מן התורה לר"מ וגם דא"כ לרבנן נמי דהא גם לרבנן פסול הגט א"כ שייך הם אמרו והם אמרו דניהו דלא עשו הולד ממזר אבל עכ"פ פסול מיהו הוה וגם גוף דבריו לפסול כל הגיטין מן התורה דבריו תמוהים ועיין שו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ח שתמה על דבריו ומיהו בגוף קושית הפ"י נדחק שם לישב ולפע"ד בפשיטות א"ש דל"מ לשיטת הרז"ה דאין דין הזמה בעדות בשטר אפילו אם כתב בזמנו כתבנהו א"כ אין מקום לקושיתו ואף אם נימא שלא כדברי הרז"ה וגם לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ח ס"ק ב' דבכתב בזמנו כתבנוהו יש בו דין הזמה עכ"פ ממנ"פ כיון דבעי דו"ח מן התורה ולא הוה עדות כל שלא נכתב הזמן או שאחרוהו וא"כ פשיטא דלא יוכלו העדים לטעון אחרנוהו דחזקה על העדים שעשו כהוגן וודאי כתבוהו בזמנו דהא צריך דו"ח ופסול כשהי' מאוחר ולא יוכלו להתנצל בשקר והרי עדים שבשטר כמי שנחקרה עדותן והו"ל כאלו אמרו היום כתבנוהו ועיין בקצה"ח סי' למ"ד ומכ"ש בזה וע"כ לא אמרינן בסנהדרין שם דיכלו לומר כתבנוהו ואחרנוהו רק דשם בשט"ח מאוחרין כשרין וזה באמת קושית הש"ס א"א בעי דו"ח היאך שטרי חוב מאוחרין כשרים וע"ש ברש"י וא"כ ממילא בגט דבעי דו"ח שוב לא יוכלו להתנצל בשקר שאחרו וכתבו וז"ב מאד ובזה י"ל דלכך צריך לכתוב מקום עמידת עדים בגט כדי שיהי' עדות שאתה יכול להזימה וכעין שכתב הנו"ב שם לפי דרכו ואף שא"צ דו"ח מדרבנן בד"מ וגיטין כד"מ דמי וכמ"ש הרשב"א הובא בב"י אהע"ז סי' י"א מ"מ עדות שאי"ל בעי כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג ס"ק כ"ד אלא שבמק"א הארכתי שלא כדברי הש"ך ועיין בנו"ב שם סי' ע"ב עכ"פ דברי הפ"י תמוהים לפע"ד מכל צד אמנם בגוף דברי הרא"ש הנ"ל תמוהים דבריו כמ"ש כל הראשונים והאחרונים והנני יוסיף דבאמת כל הזמן בגיטין היא משום ב"א וכבר כתבו האחרונים דאף דזנות ל"ש מ"מ תקנו גם על המיעוט דתקנה שהוא לכל העולם הוא אף על המיעוט ולפ"ז מוקדם דפסול אף דבאמת כבר תקנו זמן ורק לאיש פרטי שכתב גט מוקדם שוב זנות ל"ש כתבו האחרונים דאלמיה חז"ל לתקנתם דאל"כ יהי' כל אחד מקדים הגט ויהי' כשר ועיין בישועת יעקב סי' י"ג ובמק"א כתבתי דגם מוקדם הוה כדין מרומה ופסול בלא"ה משום דו"ח דבדין מרומה בעי דו"ח אף בד"מ ובזה ישבתי מה דגט ישן כשר ותמה הפ"י בגיטין דף ע"ט הא הו"ל מוקדם ולפמ"ש א"ש דשם לא הקדימו העדים רק שהוא אחרו בין כתיבה לנתינה ובכה"ג שוב לא שייך הני טעמים שכתבתי והארכתי בזה בתשובה אחת דלפ"ז כיון דכל עיקר מוקדם דפסול הוא בשביל דאלמוהו לתקנתם או משום דין מרומה די שיהי' פסול ולא בטל ודו"ק.