שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו (ז׳)

והנה לכאורה קשה לי מאי פריך הש"ס מהפרה דבעל לא מצי מיפר ושליח מצי משוה ומה קושיא הא בנזיר דף כ"א איבעיא אי מיגז גייז או מעקר קעקר ומסקנת הפוסקים דרך מיגז גייז א"כ לפ"ז לכך הוא בעצמו לא מצי מיפר הנדרים שתדירי דאז הוא עוקר אותם מתחלתם דלא חלו כלל וזה אין בידו כיון דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וא"כ כל שהבעל גלה דעתו שאינו רוצה בם א"כ שוב אין התחלה לנדרה וזה א"א דהבעל רק מיגז גייז ולכך ל"מ אבל בשליחות זה ודאי שאין בידו לעשות שליח שיחול קודם שבא לעולם דאף לר"מ דס"ל דאדם מקנה דבר שלב"ל מודה דכל כמה דלא בא לעולם יכול לחזור בו ואינו קונה רק לאחר שיבא לעולם ורק אם נדרה חל השליחות ובכה"ג שוב מה אכפת לן וא"כ בכה"ג לא שייך דמלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח דאין החסרון מצד הדבר בעצמו רק שא"י לעקור למפרע והיא קושיא נפלאה אמנם נראה דמכאן ראיה ברורה להמהרי"ט דס"ל דבאמת יכול לעשות שליח בפירוש אף במידי דלא מצי עביד השתא וכבר כתבתי למעלה שהוא מטעם שכל דבר דל"צ קנין חל אף בדבר שלב"ל או דהוה כאומר לכשיהי' בעולם יקנה וכבר הבאתי לעיל דברי האחרונים דכל דאינו רק דיבור ל"מ דהדיבור הלך לו ולפ"ז כיון דעיקר מה שאנו רוצים שיחול השליחות הוא בעת אמירה דבדיבור לא שייך דבר שלב"ל וכיון שהדיבור חלף והלך לו ע"כ צריכין אנו לומר דחל בעת שדיבר וכיון שאז לא נדרה א"כ גם ע"י השליח צריך לבא שיעקור למפרע כיון דאח"כ לא אמר לו שיהי' שלוחו והוא נעשה שליח בעת שאמר והרי מיפר מעיקרא וזה א"א וא"כ אדרבא מכאן ראי' ברורה לשיטת המהרי"ט ומיושב היטב קושית המלמ"ל ודו"ק.