שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו (ו׳)

והנה לפמ"ש בתשובה בחידושי ליו"ד סי' ש"ך דבשכירות ל"ש דבר שלב"ל כמ"ש הקצה"ח סי' של"ב ואני הבאתי שכן מבואר בשו"ת הרשב"א והארכתי בטעם שם וכעת נ"ל ענין חדש דלכך בשכירות ל"ש דבר שלב"ל דדוקא בדבר שצריך קנין א"כ ל"מ חל דכל דכעת א"א לחול לא גמר דעתי' ולא קני אבל בדבר שא"צ קנין כמו שכירות דנקנה בדיבור כמבואר בחו"מ סי' שט"ו דשכירות א"צ קנין ועסמ"ע שם א"כ נקנה גם דבר שלב"ל דהדיבור כבר חל ולפ"ז ה"ה שליחות דל"ש קנין בזה כמ"ש הרמב"ם פ"ד ממכירה דיש דברים שאין שייך בהם ענין קנין וא"כ לכך יכול לעשות שליח אף בדבר שלא בל"ע ולפ"ז צ"ב הא דאמרו במלתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח הא עכ"פ יכול לעשות שליח שיעשנו בעת שיהי' ראוי לעשות ובאמת שדעת המהרי"ט חלק חו"מ סי' קכ"ג דכל מלתא דהוא לא מצי עביד ל"מ משוי שליח הוא דוקא בסתם אבל אם עשה בפירוש שליח מועיל ולפמ"ש הדברים נכונים בטעמים דמידי דחל ממילא ל"ש דבר שלב"ל דהדיבור כבר היה ואף דהי' על דבר שלב"ל מה בכך הא ל"צ קנין ע"ז ובזה נראה לפע"ד ליישב הא דהקשה המלמ"ל עליו תימה רבה דא"כ מה פריך הש"ס מאפטרופוס שמיפר הא שם עשה בפירוש שליח ולפמ"ש א"ש דע"כ לא כתב המהרי"ט רק בדבר שמצי חל הדיבור כעת רק דהדבר הוא אסור או שאינו ב"ל אבל יכול להקנות והרי לר"מ אדם מקנה דבר שלב"ל וא"כ עכ"פ לרבנן בדיבור יכול לחול כל שא"צ קנין אבל שם דעשה שליח על דבר שלא הי' במציאות כלל דלא היתה נודרת עדן ואיכא מי יימר טובא ובזה אף ר"מ מודה דא"י להקנות ומכ"ש דדיבור בעלמא לא חל ע"ז והוה פטומי מילי בעלמא ולא חל וז"ב ונכון ובחידושי אמרתי בביאור דברי המהרי"ט דבאמת שיטת המרדכי דאם אמר שיקנה לכשיהיו בעולם דחל הקנין כמבואר בחו"מ סי' ר"ט ולפ"ז בשליחות דודאי לא עשוהו שליח רק לשיבא בעולם דא"א לעשות שליחותו כ"ז שאינו בעולם א"כ לכך מועיל אף דהוה דבר שלבל"ע והנה האחרונים כתבו לישב דלא תקשי על המרדכי מכמה מקומות באומר לאחר שתתגיירי דל"מ אף דהוה לכשיהי' בעולם וכתבו לחלק דשאני קנין מאמירה דקנין יכול למשך לכשיבא בעולם אבל אמירה גרידא כל שאינו בעולם לא מהני ואזלא אמירתו ועיין במקנה בקידושין דף ס"ב ובק"א סי' מ"ם ע"ש ולפ"ז בנדרים דההפרה עיקרו תלוי באמירה פשיטא דל"מ השליחות בדבר שלב"ל והנה כ"ז לשיטת המהרי"ט אבל לשיטת כל הפוסקים דל"מ בדבר שלב"ל וכל מידי דל"מ עביד השתא ל"מ משוי שליח הדבר צ"ב דלמה לא מועיל ולפענ"ד הי' נראה דענין שליחות נלמד בקידושין רפ"ב ממקראות דגיטין וקידושין ותרומה דמועיל שליחות וא"כ כיון דאינש לא משוי שליח על דבר שלב"ל על מה דהוא ל"מ עביד כעת א"כ ע"כ שליחות דקרא לא מיירי באופן זה דמסתמא לא משוי אינש שליח א"כ אין לנו ראיה מקרא דיועיל שליחות בכה"ג ולכך ל"מ וז"ב ומעתה מיושב היטב קושית האורח מישור הנ"ל דעבד דלא מצי לקבל גיטו הוא לפי דידא כאיב ליה ובכ"ז אתרבי לשליחות דהרי מקבל גיטין אחרים וא"כ בכה"ג לא מעטה משליחות דקרא דכתיב גבי גירושין וא"כ מה בכך דהוא ל"מ עביד בכ"ז מצי משוי שליח וז"ב ובזה מיושב היטב דברי התוס' שהקשו דמעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפרש לי חלה אף דהוה דבר שלב"ל וכתבו דביד' ליקח עסה אחרת ולהפריש ע"ז אבל לא סגי בזה לבד דביד' להפריש בקמח לכשיהי' עיסה ולכך מצי למעבד דעי"ז לא מצי לעשות שליח ע"ש שהביאו ראיה לזה והוא תמוה דמה סברא הוא זו דכיון דבידו ל"מ שיהי' יכול לעשות שליח במידי דלא מצי עביד השתא מ"ש דמועיל לענין שלא יהיה דבר שלב"ל ועיין באורח מישור מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דלענין דבר שלב"ל שפיר כל שבידו להפריש תיכף ל"מ דבר שלב"ל וא"כ איתא בתורת הפרשת חלה כעת וא"כ נתרבה שליחות בכה"ג ושפיר מצי עבדה שליח וכמו בעבד דאיתא בתורת שליחות אבל שיהי' מקרי בידו שיכול ללוש עיסה ולהפריש אח"כ עכ"פ כעת אינו בתורת הפרשת חלה ולא נתרבה שליחות בכה"ג כל דל"מ עביד השתא וז"ב מאד ועיין באבני מילואים סי' ל"ו שגם הוא האריך בדברי התוס' הלז ואינו לפני כעת ועיין מלמ"ל פ"ג מתרומות ה"א מה שהקשה על הסמ"ג ובמ"ש למעלה דדבר התלוי בדיבור חל אף בדבר שלב"ל אין להקשות משכ"מ דאמר פירות דקל לפלוני דל"מ אף דשכ"מ לא בעי קנין דש"ה דכל מלתא דליתא בברי ליתא בשכ"מ ודו"ק.