שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו (ה׳)

והנה בהא דפריך הש"ס בגיטין דף ע"ח ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לכאורה מה קושיא דיש לומר בעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה דכלי מבטל להרשות רק דבגט באמת פריך הש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני דגיטה וחצירה באים כאחד והא כיון דעד שלא גרשה הכלי ג"כ היתה של בעל ובכה"ג לא אלים כח הכלי לבטל הרשות משא"כ בעלמא וצ"ל כיון דלא אתינן עלה רק משום דהוה כליו של לוקח ברשות מוכר והיינו משום דאין לו רשות להניח שם כליו וכיון דכאן הכלי של אשה בעוד שהיתה אשתו בודאי היתה לה רשות להניח שם כליה דהא משתמש גם הבעל בהם וא"כ עיקר הא דנעשה כליו של לוקח היא בעת הגירושין ואז שוב הכלי מבטל לרשות וע"כ דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה וז"ב ובזה י"ל הא דכתב הב"ש באהע"ז סי' קל"ט ס"ק י"ג דכליו של לוקח בתוך כלי של מוכר ברשו' הלוקח לא קנה דאל"כ ל"ל לאוקמי בקופה של שוליים ותמה בקצה"ח סי' ר' דממנ"פ למה לא תקנה הא כליו של לוקח ברשות מוכר וכן להיפך כליו של מוכר ברשות לוקח דל"ק הוא משום ספק אי הכלי מבטל להרשות או הרשות מבטל הכלי לשיטת הרא"ש ומה"ט מבואר בטור סי' ר' דאם בא ביחד כליו של לוקח ברשות מוכר וכן להיפך הלוקח קנה אחת ממנ"פ וא"כ כאן ממנ"פ למה לא תקנה דאם הרשות עיקר הרי הרשות שלה ואם הכלי מבטל להרשות א"כ הכלי שלה מבטל ג"כ והוה ברשות שלה ולפמ"ש א"ש דבאמת עד שלא נתגרשה הי' הרשות והכלי שלה ג"כ שלו וא"כ בודאי הי' הכלי שלו מבטל להרשות דגם מה שאינו שלו דהיינו הרשות שלה והכלי שלה שלו הי' ורק דגיטה וחצרה באין כאחת ובזה אפשר לומר דכלי שלו אלים להפקיע הרשות שלה עם הכלי וגם י"ל דלפי מה דמבואר בסי' ר' ס"א דאם הפירות של הלוקח מעורבין עם פירות של המוכר מקרי חצר שאינו משומר ע"ש בר"א בהג"ה ובגליון הש"ע שם ציינתי התוס' גיטין דף ע"ט ד"ה פנימית וא"כ כאן שמיירי שמעורבין שהקופות זה בתוך זה פשיטא דל"מ חצר המשתמר ולא קנתה וכליו מטעם חצר אתינן עלה כדמוכח בע"ז דף ע"א ותקנו לי' כלי' ע"ש ובקצה"ח סי' קצ"ז אברא דכ"ז כתבתי ליישב דברי הב"ש אבל באמת דבריו תמוהים דהרי הש"ס פריך ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר לא קני ש"מ דמיירי כשהרשות של מוכר וע"ז משני באין לה שוליים ש"מ דהרשות הי' של המוכר וצע"ג. עוד נראה לי דבר חדש דהנה באמת צ"ב למה תלוי זה בזה דאם כליו של לוקח ברשות מוכר לא קני ממילא להיפך כליו של מוכר ברשות לוקח ל"ק ומי תלאן זה בזה דהא י"ל דהרשות בטל לגבי כלי ולכך כליו של מוכר ברשות לוקח פשיטא דל"ק דהרשות בטל לגבי כלי וגם להיפך אף דכליו של לוקח הוא מ"מ כיון דאין לו רשות שם לא קנו לו הכלים והוה כמו רה"ר דל"ק כליו וגם איך שייך כלל לומר דהרשות בטל לגבי הכלי וכבר תמה בזה בספר תורת גיטין לש"ב הגאון ז"ל ע"ש שהלך בדרך למרחוק ולפע"ד נראה דהנה באמת כליו של אדם קונות לו מטעם חצר כמ"ש לעיל ולפ"ז א"א לקנות ברשותו של מוכר דהא חצר מטעם שליחות אתרבאי וא"כ איך יקנה חצר של המוכר דרשותו הוא שלוחו ואיך יקנה לו לכליו של לוקח דהוא ג"כ שליח והאיך נעשה חצרו שליח של הלוקח והמוכר ביחד וכבר הארכתי בזה לעיל בדברי הש"ך סי' קפ"ה וצ"ל דיש להסתפק אולי הרשות בטל לגבי הכלים והיינו שכל שהכניס כליו הקנה לו המקום בסתם והמקום אשר כליו עומדים של הלוקח הוא ושפיר מקרי הרשות והכלי של הלוקח ושפיר קני ומעתה ממילא שפיר תלוי זה בזה דאם נימא דהרשות בטל לגבי כלי והיינו ע"כ משום דרשות של זה שהכליו שלו חשבינן ליה וא"כ ממילא (אם) הי' בכליו של לוקח קונה ובכלי' של מוכר ל"ק אבל כיון שנסתפק הש"ס אם הרשות בטל לגבי כלי או לא וא"כ כיון דיש לומר דהרשות הוה של המוכר והקונה והכלים של מי שהם שלו א"כ הרי לא חזרה שליחות ולפ"ז מיושבים הקושיות הנ"ל דשפיר תלוי זה בזה דאם הי' בטל הרשות שפיר הי' קנוי בכלי' של לוקח וכמ"ש וז"ב ולפ"ז הי' מקום לישב דברי הב"ש דבכלי' של לוקח בכלי' של מוכר ברשות הלוקח א"כ כיון דנימא דהרשות בטל להכלי וא"כ הרי נקנה הרשות להמוכר ושוב מה אהני מה שהכלי של לוקח והכלי מבטל הרשות הא עכ"פ הרשות של המוכר מקנה להלוקח והרי לא חזרה שליחות להמשלח ול"ד למ"ש הרמ"ה דשם בשני זביני שפיר ממנ"פ קונה אחת כיון דעכ"פ או דהרשות בטל או לא אפ"ה עכ"פ קונה אחת אבל בשניהם ביחד לא עדיף מאילו היה החצר של שניהם דאין קונין זה מזה וז"ב מאד אך לפמ"ש למעלה דבגט מתורת יד קאתינן עלה דחצר דאתתא משום יד אתרבאי ובפרט בגט דחוב הוא לה א"כ ביד לא אכפת לן משום דלא חזרה שליחות להמשלח כמו שהארכתי למעלה בסברא זו וכעת מצאתי הסברא הלז גם בא"מ סי' קל"ט ונהניתי עד מאד ודו"ק ובמ"ש יש להבין סברת רבינו יונה שהביא הרמ"א סי' ר' סעיף ה' דאפילו א"ל המוכר זיל קני לא קני ועסמ"ע שם מ"ש בזה ולפמ"ש הי' מקום לברר זאת עפמ"ש הש"ך דחצר בעינן שיהי' שלו קודם ועפמ"ש לעיל בטעמו ולכך כל שקנה כבר הכלי מועיל מה שא"ל זיל קני ויש ליישב בזה דברי הרמ"ה שם ואכ"מ אריכות ועיין בדברי הרמב"ם פכ"ט ממכירה ה"ט שאינו מועיל שכירת מקום המטלטלין בקטן ותמה הראב"ד שם דלמה לא יועיל מדין זכייה שזכה בחצרו ועמ"ש ה"ה שם בהי"א ולדברי הש"ך צ"ע דהא צריך שישכור לו המקום מקודם ולפמ"ש למעלה יש ליישב ודו"ק ומ"ש הב"ש דע"כ מיירי דהכלי עומד בקרקע שלה דאל"כ הא כלי אינו קונה בסימטא ותמה הקצה"ח שם ובא"מ שם דנעלם ממנו דכלי קונה בסימטא כמ"ש בש"ע סי' ר' ס"ג במחכ"ת חשדו הב"ש לשוגה בדבר משנה ולא כן הוא דכאן שהכלי עומד בכלי של המוכר הרי הרשות משועבד להכלי של המוכר ושוב ל"ק כליו של לוקח בסמטא דכל הטעם לפי שהוא רשות למי שמניח שם כלים וכל שכבר קדמו כלי' של המוכר הרי אינו קונה בסמטא וכמבואר בר"ן פ"ק דקידושין בסוגיא דבהמה נקנית במסירה לענין מסירה בסימטא דל"ק דכל שכבר תפוס אחד והניח כלי' בסימטא שוב לא קני האחר דנעשה שלוחו של הראשון וז"ב כשמש בכוונת הב"ש ודו"ק ומיהו בכ"ז דברי הרמב"ן נכונים שפירש בסימטא דע"כ לא אמרינן דמסירה בסימטא לא קני רק במקום שהמוכר קדם דכבר נקנה לו רשות הסימטא אבל כאן דמיירי בשתי קופות ואין להם שוליים א"כ שניהם קנו בב"א ולהס"ד דמיירי ביש להם שוליים באמת יקשה דהו"ל כלי' של לוקח ברשות מוכר וכבר הארכתי בזה במק"א ודו"ק. ולכאורה רציתי לומר בגוף דברי הש"ך דחצר צריך שיהי' חצרו מקודם והקשו מהא דגבי עבד אמרו דגיטו וידו באין כאחד וכבר כתבתי לעיל בזה וכעת נ"ל דבר חדש דדוקא היכא דלא הי' לו בחצר שום זכות מקודם לא מועיל חצירו ומתנתו כאחד אבל שם בעבד דבאמת גם בהיותו עבד הי' לו יד לקבל גיטין של אחרים מיד רבם וא"כ לענין זה הי' לו יד מעיקרא ג"כ ולכך שפיר גיטו וידו באין כאחד ויתכן יותר לפמ"ש הקצה"ח לחלק דחצר דגברא משום יד אתרבאי ולכך אמרינן גיטו וידו באין כאחד ואכתי צ"ב דמה נ"מ בין יד לשליחות ולפמ"ש כיון דיש לו יד שוב ידו בא קודם למתנה דעכ"פ היו לו יד לקבל גיטין אחרים ובזה יש לישב הא דאמרו בקידושין דף כ"ג דעבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו דאיתא בתורת גיטין ותמה באורח מישור בנזיר דף י"ב דהא כל מידי דהוא לא מצי עביד לא מצי משוי שליח אף דאיתא בתורת אותו ענין ולפמ"ש א"ש דעיקר הסברא בעבד אף דהוא לא מצי לקבל גיטו משום דאין לו יד לרשב"א וא"כ כל דאיתא בתורת גיטין שוב יש לו יד במקצת ולא מקרי גיטו וידו באין כאחת וא"כ ניהו דהיא בעצמו אינו מקבל גיטו דמ"מ אינו מוציא מרשותו אבל להיות מקרי מידי דהוא לא מצי עביד לא מקרי דמ"מ יש לו יד ובלא"ה נראה לי דאין התחלה לקושיא דע"כ לא שייך כל מידי דהוא לא מצי עביד לא מצי משוי שליח היכא דהחסרון מצד הענין דלא מצי עביד השתא ואין ביכולת ביד האדם לא הוא ולא אחר לעשות כעת וא"כ לא שייך שליחות ע"ז אבל כאן אטו אין ביד האדם לעשות כזאת והרי הוא ביד עבד בעצמו לקבל גיטו של חבירו רק גיטו לא מצי לקבל שאין לו יד ונמצא דעכ"פ השליח שהיא כעבד אחר המקבל גיטו של זה וא"כ ל"ש לומר דמלתא דל"מ עביד דגם העבד בעצמו אלו לא היו גיטו יכול לקבל והרי עכ"פ שליח הוה כעבד אחר וא"כ שפיר מצי העבד לעשות שליח דלא גרע מאלו הי' השליח עבד דנעשה שליחו לקבל גיטו של זה ול"ש בכה"ג מידי דהוא ל"מ עביד דאין החסרון מצד השליחות רק מצד דידא כאיב לי' דאין לו יד וז"ב ודו"ק.