שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו

לחכם אחד. ע"ד מה ששאלת על מ"ש הש"ך בח"מ סי' קצ"ח וסי' ר"ב דדוקא כשהשכיר החצר מתחלה ואח"כ הקנה לו המטלטלין אבל כשנתן לו שתיהם כאחד ל"מ וע"ז כתבת שהרי בהדיא אמרו ריש הזורק חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני דגיטה וחצירה באין כאחד וכמו בעבד הרי בהדיא להיפך מדברי הש"ך הנה כבר קדמך הקצה"ח שם בזה ובמק"א כבר הארכתי לישב אמנם אחר שעוררתני בזה אמרתי דא"ש וע"כ לא כתב הש"ך דחצר ומתנה כאחת ל"מ רק במי שנותן לחברו או מקנה לו חצר שמעולם לא הי' שלו ועי"ז יקנה המתנה בזה אמרינן כיון דעד אותו זמן לא הי' שלו הרי הקנין בא ע"י חצרו ול"מ דכל עוד שלא קנה החצר לא קנה המתנה אבל כאן באשה באמת החצר שלה רק שכ"ז שהיא אשתו החצר משועבד לו לפירי וכל שמגרש אותה מסלק הבעל נפשו מחצר שלה ואף דלא מועיל סילוק בדבר שהיא שלו מ"מ הא באמת הוא מגרש אותה וא"כ לא שייך לומר דשניהם באים כאחת דהא החצר אינו לה זכייה חדשה רק דנעשה שלה חפשי מקנין של בעל לפירי בו אבל גוף חצר באמת היא שלה ובכה"ג שפיר אמרו דחצרה וגיטה באין כאחת דע"י הגט נעשה החצר שלה כמו שהי' בתחלה ועיין ב"ש ובזה אמרתי במ"ש התוס' ריש הזורק בד"ה והתניא דהו"מ לשנוי' בשנתן לה במתנה וכתב מהרש"א דלפי' ר"ת אכתי כיון דמוציא מיד הלקוחות אכתי יש לבעל זכות בחצר וכמ"ש לקמן ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הענין דלא הוה ס"ד דחצירה וגיטה באין כאחד הוא משום דמשמע לי' להש"ס בס"ד כסברת הש"ך דבבאים כאחד ל"מ ולא הוה ס"ד עדיין הסברא שחדשתי ולפ"ז בכה"ג שנתן לה במתנה וא"כ אין לבעל פירות ניהו דיכול להוציא מיד הלקוחות עכ"פ החצר בא קודם הגט ושפיר מועיל מה שנותן לה אח"כ הגט ומ"ש התוס' אח"כ לר"ת דל"מ היינו שם בשכ"מ דבאמת היא בעצמה קונה הגט ע"י חזקה דנעילה עכ"פ הוא אינו נותן לה רק המקום וכל דיכול להוציא מיד הלקוחות ל"מ חצרה שתהי' היא בעצמה מקבלת הגט ובפרט למ"ש התוס' בד"ה ותיזל דלכך לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון שבא מרשות הבעל לרשותה הוא כאלו נתנו לה ולפ"ז כיון דעדיין הרשות שלו א"כ עיקר הגט בא ע"י מה שנעלה לא ע"י הבעל והו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע וז"ב. ובזה נפשט ספיקו של הקצה"ח סי' ר' במי שנותן שטר מתנה לשמעון על ביתו ונתן השטר מתנה תוך הבית ואמר הבית עם השטר מתנה שלך אם קנה אם הוה גיטה וחצירה באין כאחת ולפמ"ש בכה"ג בודאי ל"מ וכמ"ש הש"ך דבעינן שהחצר יקנה קודם דזה קנין חדש ודו"ק ומה שהקשה מפ"ק דב"מ דמשני בדף י"א שם דעת אחרת מקנה שאני והרי שם ע"כ שניהם ביחד הוא דאל"כ שקנו החצר מתחלה יקשה קושית המרדכי כיון דט"ה אינו ממון א"כ הו"ל הפקר דלא שייך דעת אחרת מקנה ומ"ש כיון דהקנה להם החצר הו"ל דעת אחרת מקנה ז"א דהא החצר ע"כ קנו מתחלה ע"ש ולפע"ד נראה דאין משם קושיא דע"כ לא כתב הש"ך דל"מ רק היכא שבא לקנות ולהוציא מרשות חברו אבל כאן דבאמת הפקר הוא רק שבעי דעת מקנה וכל שהקנה לחצרו וחשוב דעת אחרת מקנה שוב זכו הם במעשר משום דהוה הפקר ודו"ק והנה לכאורה רציתי לומר בישוב דברי הש"ך הנ"ל דהא לכאורה קשה לי במ"ש חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והיינו דלא ס"ד דגיטה וחצירה באין כאחד והרי הש"ס הקשה על רבא דמייתי מיד אשה והא אשה לא קני לגופה רק למעשה ידיו והקשו בתוס' הא חצירה ג"כ לא קני רק לפירי ותירצו כיון דקני לי' לפירי קני ליה לגופיה ולפ"ז יקשה הא מכיון שנתן הבעל עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירי לר"ל וכדאמרו בגיטין דף י"ז ע"ב וא"כ מכי נתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירי וא"כ כבר נקנה לה החצר ושוב קנתה הגט וכעין זה הקשה הפ"י בתוס' ד"ה בכותב לה במה שהקשו דאכתי אית לבעל פירי והקשה הא מכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירי וכתב דאליבא דר"א קיימינן והוא ס"ל כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולפ"ז כאן יקשה על רבא דזה דוקא אליבא דר"י בעצמו דאליבא דר"ש לא אמר וכדאמר בגיטין שם אבל אנן בדידן קי"ל דבשעת הדחק סמכינן על ר"ש וכדאמרו בדף י"ח דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וכאן אין לך שעת הדחק גדול מזה דאל"כ לא משכחת גירושין כלל ע"י חצרה מיהו מלבד דמשכחת לה בנותן מתנה וכמ"ש התוס' אבל בלא"ה כבר כתבו האחרונים דקושית הפ"י ל"ק דכל הטעם דמכיון דנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירי היא כשמגרשה לבסוף אבל כל שחזר בו אף שמגרשה אח"כ בגט זה בכ"ז לא הפסיד פירי וכמ"ש בח"ר שם וא"כ אם נימא דאין מקום לחול הגירושין שוב לא הפסיד הפירי ושוב לא הוה חצירה וכ"כ בא"מ סי' קל"ט ולפ"ז גם כאן ל"ק וכמ"ש ולפ"ז שפיר משני הש"ס דגיטה וחצירה באין כאחת ול"ק קושית הנ"ל דכיון שגרשה אח"כ שוב למפרע הפסיד הפירי משעה שנתן עיניו לגרשה וא"כ הו"ל חצרה קודם הגט דלמפרע נעשה חצרה ובשעת הדחק סמכינן על ר"ש וכמ"ש ואין לך שעת הדחק גדול מזה היכא דגרשה ע"י חצרה אמנם לפ"ז יקשה טובא בהא מעשה דשכ"מ דתקיף לי' עלמא בשבת ואמר רבא דניתבי לה עצה דנקני לה להאי דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזל ותיחוד ותפתח וכו' וקשה הא הפ"י הקשה דאיך נתן הגט דהו"ל מוקדם דנכתב בע"ש אך באמת לפמ"ש דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק גדול מזה ובפרט בהאי יומא בע"ש בה"ש דלא הוה שהות למתבא וביום השבת רצו ליתן הגט ובכה"ג ודאי סמכינן על ר"ש וכמבואר סי' קכ"ז ס"ב ולפ"ז הא כל טעמו דר"ש משום דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירי וא"כ מאי קשיא ליה לרבא דמה שקנתה אשה קנה בעלה הא ע"כ סמכינן על ר"ש וא"כ שוב אין לבעל פירי והו"ל חצרה קודם טובא והיא קושיא נפלאה דממנ"פ או דהוה מוקדם או דהוה חצר שלה ובאמת לפמ"ש האחרונים דכ"ז שלא גרשה ל"ש לומר דהפסיד הפירי וא"כ בהס"ד דרבא שם דלא ס"ל דגיטה וחצירה באין כאחד וע"כ דס"ל דגזרינן משום חצירה הבאה לאחר מכאן וכדאמרו בצריכותא דרבא בגיטין דף כ"א וא"כ אף שהי' חצרה מקודם ל"מ דגזרו אטו חצירה הבאה לאחר מכאן וז"ב ועיין ב"ש סי' קל"ט ס"ק א' שכתב דדוקא בחצר של נכסי מלוג שייך לומר גיטה וחצירה באין כאחד משא"כ בנכסי צ"ב ולפמ"ש יש לומר הטעם בפשיטות דבשלמא נכסי מלוג כל שסילק עצמו שוב בא כאחד גיטה וחצרה שלה משא"כ נכסי צ"ב דבאמת עד הנה של הבעל ממש היו וקיבל אחריות עליו שפיר ל"מ גיטה וחצירה כאחת ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י דהקנין הי' מטעם אגב ותמה בח"ר דהא הקנין הי' משום חצר ועיין פ"י ולפמ"ש א"ש דבהס"ד לא הי' מקום לפרש משום חצר רק מטעם אגב וכמ"ש. וע"ד הפלפול אמרתי בישוב הקושיא הנ"ל דהו"ל מוקדם דהנה באמת צריך להבין למה נפסול גט מוקדם הרי באמת זנות ל"ש ור"י פשיטא דלא פליג על מציאות וע"כ הא דפוסל בלי זמן משום זנות הוא משום דתקנה תקנו על מיעוט ג"כ דהמיעוט הוא בעולם כמו הרוב ולפ"ז זהו כשאנו דנין על גוף התקנה אבל כשאירע מקרה שמוקדם א"כ דנין על אדם פרטי וא"כ שוב זנות ל"ש ולמה יפסל מידי דהוה אם לא כתב זמן כלל וכבר התעורר בזה בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' י"ג והנה לכאורה רציתי לומר דאם נכשיר מוקדם שוב לא הועילו חז"ל בתקנתם דכלם יעשו מוקדם ועדיין יהיו חשש משום ב"א וכעין זה כתב בישוע"י שם ולפ"ז זהו כשהקדימו במכוון אבל כאן דבאמת העדים עשו כהוגן וסברי שיתן באותו יום רק דנשתהא וקידש היום וא"כ שוב מהראוי שיהיו כשר מוקדם כה"ג דבאמת זנות ל"ש אך לפ"ז יקשה לפמ"ש בשיטה מקובצת ריש כתובות דאף דזנות ל"ש היינו דוקא זנות דנשואה דבעלה משמרה ולא בארוסה דאין בעלה משמרה ובזה יש לישב קושית התוס' שם וא"כ שוב יקשה דהרי אמרו שם דאתגלי דארוסה היתה ואמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה והרי כאן נתגלה דארוסה היתה ובארוסה שוב זנות שכיח ופסול משום מוקדם והיא קושיא נפלאה אמנם בגוף הקושיא דאמאי יפסל מוקדם נ"ל בפשיטות דבאמת הקשת הפ"י בסוגיא דב"א שם דלמה לא יפסל בלי זמן משום דו"ח וכבר קדמו הרשב"א הובא בב"י באהע"ז סי' י"א וכתב כיון דפתיך בי' ממון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי ולא בעי דו"ח ולפ"ז הא קי"ל בחו"מ סימן ט"ו דבדין מרומה בעינן דו"ח ולפ"ז במוקדם דודאי הוה דין מרומה דהעדים חתמו שלא כדין שוב פסול משום דו"ח ולפ"ז כשהקדימו העדים שלא במכוון שחתמו באמת ביומו רק שלא היו פנאי ליתן הגט כעובדא דידן שוב כשר מוקדם בכה"ג ודו"ק היטב.