הדרן למ"ש בראשית התשובה בשם הנו"ב אם יכול להוריש לבניו חמץ כשמת בע"פ כיון דאסור בהנאה ופלפלתי בזה הנה אחר כמה שנים מצאתי בחק יעקב סי' תל"ה שהאריך בזה ואתי עלה מטעמא אוחרא כיון דאמרו בגיטין דף מ"ם דאיסורא לברא לא קא מורית וה"ה בזה דאיסורא לברא לא קא מורית ובאליהו רבא דחה דבריו ע"ש ולפע"ד נראה דהנה בטעם דאמרו שם דאיסורא לברא לא קא מורית והיינו דלכך מפקיר עבדו ומת אין לו תקנה והיינו משום דבאמת קי"ל דט"ה א"י להוריש לבניו וכמבואר בחו"מ סי' ער"ה וכתב הש"ך דדוקא כשהוא ביד אחר אבל מה שנשאר ביד המוריש יורש ובתשובה הארכתי בביאור הענין וא"כ שם דהפקיר עבדו וא"כ עכ"פ זכה העבד בעצמו שלא להשתעבד עוד לאדוניו ולא נשאר כח לאדון רק באיסור שבו דהיינו שלא ישא ב"ח בלתי שטר שחרור ולכך שפיר אמרו דאיסורא לברא לא קא מורית דאין לו כח להוריש בדבר שאינו תחת ידו אבל חמץ הנשאר בידו ומת גם בנו יורשו בדבר שהוא תחת ידו ובפרט בחמץ דעשה הכתוב כאלו הן ברשותו וז"ב ודו"ק וצ"ע להחק יעקב ולהנו"ב שחידשו דחמץ בע"פ אינו יכול להוריש איך יפרנסו דברי הש"ס ב"ק דף ק"י ע"ב כהנים בגזל הגר יורשים הוו או מקבלי מתנות הוו למאי נ"מ כגון שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אי אמרת יורשים הוו האי דירתי מורית וכו' ולדבריהם מאי קאמר האי דירתי מורית הא איסורא לא מצי מורית ואגב אכתוב מ"ש התוס' שם למה לא פשיט לי' מדידיה דאמר לעיל גזל הגר שאין בו שו"פ לכל אחד לא יצא אלמא מקבלי מתנות הוו דאי יורשים הוו אמאי לא יצא מאי דשביק אבוהון יהב להו והיא תימה רבתי והנראה בזה דהנה בגליון הש"ך יו"ד סי' שמ"ט ס"ק ז' כתבתי וז"ל עיין ברא"ש מ"ק פ"ג אות ע"ז שכתב משום דזכה בו המת דלא שייך זכייה לגבי מת ע"ש וצ"ע בתשובת הרשב"א ח"א סי' שע"ה ודו"ק ועיין בחו"מ סי' ר"י ס"א בהג"ה. אחר כמה שנים מצאתי במחנה אפרים ה' זכייה סי' ל"א שהעיר בזה ושמחתי ולפ"ז צריך ביאור מאי דקא מבעי' ליה אי יורשים הוו או מקבלי מתנות הוו הא כיון דזכה הנגזל בו לאחר מיתה לא שייך זכייה דקודם מיתה לא נתחייב עדיין דהא הודאה לא הי' רק לאחר מיתה וצ"ל דכאן אין הבן זוכה לעצמו רק לזכות על ידו לאחרים וכיון שכן שוב לא מקרי קנין להמת שאינו אלא כמזכה על ידו ולפ"ז כל שאין בו שו"פ לכל אחד לא שייך לומר דזוכה דהוה דבר שאין בו ממש דלא שייך בו זכייה אבל לענין חמץ כיון דבמתים חפשי ואצל המת לא שייך איסור הנאה כלל שפיר מבעי' לי אי אמרת יורשין הוו האי דירתי מורית ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ד (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
