שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ג (י״ג)

והנה בעת למדתי עם תלמודי ני' סי' צ"ו והב"ש הביא דברי הש"י הנ"ל ונתקשיתי [דאיך שייך לומר דמחלה לאיזה שבועה בקבר] הא כל דמתה ולא נשבעה אין לה כלום בכתובה ולא יכלה להוריש הזכות לבניה כיון דלא נשבעה ואא"מ ממון שצריך לשבע וא"כ היאך יוכלו לירש מכח אמם הא לאמם לא מגיע כלל ובמהרי"ט שם סוף הסי' יו"ד כפי הנראה הרגיש בזה יעו"ש אבל לא ביאר הדברים ומהתימה על הב"מ וא"מ והישועת יעקב שלא העירו בזה גם לא הזכירו משו"ת מהרי"ט הנ"ל ועיין ב"ש סי' צ"ו ס"ק ח' שם ואחד מהתלמידים הקשה דהב"י כתב טעם אחר דבגרושה לא שייך חשש תפיסת צררי ובאמת בש"ס משמע כטעמו של הב"ש וראיתי בפרישה שכתב על הב"י והרכיב גם בב"י טעמו של הב"ש אך לפע"ד נראה שדבריו דחוקים אמנם באמת גוף דברי הב"י צ"ע דגם בנתגרשה שייך חשש התפסת צררי משום תנאי ב"ד ועיין ב"ש ס"ק ל"ב וגם דבריו צ"ע מכח זה וגם לפמ"ש הב"ש סי' צ"ו ס"ק א' דיש חשש שמא תפסה בעצמה וזה אינו מכח גלגול א"כ זה שייך גם בגרושה ולכך הוצרך הב"ש לחדש טעם אחר ובש"י ס"ל דאינו רק מטעם גלגול ולכך בגרושה לא שייך חשש וכן משמע בכתובות נ"ה דמטלטלין ולתנהו א"צ שבועה והרי שייך חשש שמא תפסה בעצמה וע"כ דאינו רק גלגול אבל הוצרך לזה משום דחידש דתפסה בעצמה ג"כ חיישינן והיא שבועה בפ"ע ועכ"פ דברי הב"ש ס"ק ל"ב צע"ג דגם בגרושה שייך חשש ובלא"ה דבריו צ"ע ועיין קצה"ח סי' מ"א מ"ש בשם המלמ"ל ובקצה"ח לא זכר דברי הב"ש ס"ק ל"ב הנ"ל וצ"ע.