שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ג (י״ב)

וראיתי בא"מ שהקשה בגוף הדין בשטר שמכר ללוקח דהדין דהלוקח גובה אף שמת מלוה בחיי לוה ואמאי והא שעבוד הגוף לא נמכר דלא מצי למכור ומה"ט יכול למחול כמ"ש ר"ת וא"כ שעבוד הגוף לא מצי יורשי המלוה לירש דאין אדם מוריש ממון שא"י לגבות בלי שבועה וא"כ פקע שעבוד הגוף וממילא נפקע שעבוד נכסים כמ"ש ר"ת ובתשובה אחרת כתבתי בזה וכעת נראה לי דבאמת בלא"ה קשה איך יכול היורש לירש כלל שעבוד הגוף הא קי"ל בסי' ער"ה בט"ה אינו יורש והרי שעבוד הגוף הו"ל דבר שאב"מ והארכתי בזה בתשובה וא"כ שוב נפקע גם שעבוד נכסי וצ"ל דכל שמת המלוה אם לא נימא דהיורש יורשה א"כ יפקע שעבוד נכסי ג"כ וזה מצי להוריש וא"כ כל שמכר ממילא ע"כ דירשו היורשים דהרי בשעה שלקח הלוה שעבוד נכסי הי' שעבוד הגוף כראוי וא"כ ממילא הו"ל כאלו אז בשעה שמכר השטר מת המלוה וממילא נשאר השעבוד הגוף ביד יורשיו דאז עדיין השעבוד הגוף כראוי ושעבוד נכסי הוה ביד הלקוחות ולפ"ז ע"כ מוכרחין לומר דהו"ל כאלו מת אז דאם לא כן יקשה היאך יוכל הלוקח לגבות וע"כ דהו"ל כאלו מכר השעבוד נכסי ללוקח והגוף הוריש ליורשיו ובאו בב"א ואז יוכל להוריש הגוף ליורשיו ואף שזה דחוק אבל גוף הדבר נראה לפע"ד ברור דהא דהלוקח גובה הוא מפני שהוה כאלו מת אז המוכר ובכתובה לא שייך זאת וכמ"ש ודו"ק ודברי הרמב"ם וש"ע נכונים אבל מ"מ הר"ן כתב בהדיא דלא כוותייהו וצע"ג עוד יש לי לחלק בין כתובה לחוב דבשלמא כשמוכר שט"ח אף אם לא נחשבהו כמת עכ"פ הו"ל כנסתלק המוכר מזה וזה חייב להלוקח אבל כתובה דאסור לשהות בלי כתובה וא"כ א"א למחשב כאלו נסתלק מזה לגמרי וכעין שכתב הרא"ש אם יכתוב הכתובה על הקונה אסור ועיין ח"מ וב"ש ריש סי' ס"ו וה"ה כאן ולפע"ד צריך להבין למה אמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה והא עכ"פ צריכה לשבע וכשלא תרצה לשבע הרי היא כאלו מחלה וא"כ פגיעתה רעה וצ"ל דזה גופא היא מתורת מחילה ויש להאריך בזה בסוגיא דתק"א ואכ"מ.