שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״א (ו׳)

ובזה מיושב היטב דברי הרי"ף שהעתיק המשניות כצורתן ומסתמא פוסק כחכמים דס"ל דיחזיר באילונית ולא חייש לקלקולא ובנדר וש"ר פסק דלא יחזיר משום חשש קלקולא ולפמ"ש א"ש דכיון דבמשנה דש"ר ונדר העתיק והוא דאמר לה משום ש"ר א"כ לכך לא מועיל גילוי דעת דהרי א"ל משום ש"ר אני מוציאך גילה דעתו דלא רצה בה ול"מ הגילוי דעת אבל באילונית דהיא מום גדול לכך מועיל הגילוי דעת וז"ב ודו"ק. עוד נ"ל בישוב קושית התוס' דבאמת מיירי בכפליה לתנאו ואפ"ה ל"מ התנאי כיון דתקנו חכמים דלא יחזיר א"כ הו"ל מתנה על דברי חכמים ולא מבעיא לשטת הפוסקים דס"ל דאף במה דתקון רבנן הוה תנאו בטל וכמבואר בש"ע אהע"ז סי' ל"ח ס"ה וא"כ גם כאן מתנה על דברי חז"ל ותנאו בטל ואף אם נימא דבדרבנן תנאו קיים משום דלא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה זה דוקא בסתם תקנת חז"ל אבל כאן דגוף התקנה היה בשביל זה שלא יחזירנה כדי שלא יהי' קלקול א"כ בודאי לא מועיל תנאי שהרי עשו חיזוק לדבריהם ונתקן בשביל זה וז"ב לדעתי ובזה אמרתי פרפרת נאה בהא דאמר ר"י א"ל שתיקותך יפה מדיבורך ופירש"י אלו ידעת שסופך ליתן לה כתובה לא היית מגרשה ותמה בפני יהושוע דלמה לא פירש כמו שפירש למעלה בדר"י דלכך לא יחזיר משום דאלו ידעתי שאין סופך לשוב אלי לא הייתי מגרשך וא"ל משום דכבר תקנו דלא יחזיר וליכא קלקולא א"כ אמאי חייש לקלקולא כשתובעת הכתובה וגם תמה בהא דפירש"י בהא דפריך מכלל דר"י חייש לקלקולא ופירש"י דאלו ידעתי דתתרפית לא הייתי מגרשך ולפמ"ש א"ש דבאמת אף דמיירי כאן בלא כפלי' לתנאו מ"מ אליבא דר"י לא בעינן תנאי כפול וא"כ מהראוי שיתבטל הגט משום התנאי אך באמת הא הו"ל מתנה על מ"ש בתורה ול"מ התנאי ולא הוה רק לעז בעלמא ולפ"ז הא בממון ודאי מועיל בדרבנן דדוקא באיסור ל"מ תנאי בדרבנן אבל בממון מועיל ומ"ש בהגמ"ר דאף בממון לא מועיל תנאי דחה הב"ש באהע"ז שם בסי' ל"ח ס"ק י"ג וא"כ בשלמא לענין איסור שפיר כל דתקנו רבנן דלא יחזיר הו"ל מתנה על מה שאמרו חז"ל ולא מועיל התנאי אבל לענין הכתובה שוב מועיל התנאי וז"ש רש"י דאלו הייתי יודע שסופי ליתן לך כתובה לא הייתי מגרשך ולכך שתיקתו יפה מדיבורו ובזה מיושב היטב דלכך פירש"י אח"כ דיכול לקלקלה דכיון דלענין הכתובה מועיל התנאי שפיר מועיל התנאי וז"ב ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאף אם הוא שותק אנן מי שתקינן לה כדפריך ביבמות לענין נשאת ולא ילדה ולפמ"ש א"ש דבאמת כאן לענין איסור לא מועיל התנאי ורק לענין ממון מועיל התנאי אבל אנן מה אכפת לן אבל שם דהחשש הוא לענין איסור דשם לא התנה כלל ורק דיש חשש קלקול שפיר פריך אנן מי שתקינן וז"ב ודו"ק היטב כי ת"ל יש לו פנים בהלכה.