שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״א (ה׳)

ודרך אגב אזכיר מה שהקשה אותי הרב מוה' זלמן נכד הח"ד שנת תבר"ך דהמלמ"ל נסתפק אי בתנאי דלעבר צריך משפטי התנאים והיאך שייך תנאי דאפשר לקיימו וגם בתנאי דאם מת היאך שייך תנאי דאפשר לקיימו והשבתיו דדוקא בדבר שהתנאי יכול לקיימו שייך תנאי דאפשר לקיימו משא"כ בעבר וכדומה. והנה לכאורה הי' נ"ל ראיה לשיטת רש"י דפירש דהחשש דקלקולא הוא כשמתנה ת"כ דאי כפירוש התוס' דמיירי דלא התנה כפול רק דכפלי' למלתא אבל בכפלי' לתנאי הגט בטל אף כשמוציא משום נדר וא"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם שתקנו שלא יחזור הא יכול להתנות בת"כ ואז יהי' חשש קלקולא במקומו וא"ל דלא שבקינן לי' להתנות ת"כ דמי יעצור בעדו שלא להתנות כן ואם יעצור בעדו יהיה גט מעושה וע"כ דאף בדאתני ל"מ כל שאומרים לו שהמוציא משום ש"ר לא יחזיר הן אמת דקושית התוס' עדן סוערה עליו דאמאי לא יהני בת"כ ואמאי לא יחזיר וכבר כתבתי לעיל בזה אך כעת חדשות אני מגיד בעזרת ד' דהנה כבר נודע שיטת הרמב"ם ז"ל דאחד ממשפטי התנאים שהוא דתנאי קודם למעשה פירש רבינו ז"ל דהיינו שהקדים את המעשה דהיינו שאמר הרי את מקודשת לי ונתן בידה ואח"כ התנה התנאי והטור בסי' ל"ח באהע"ז כתב דלא נהירא דפשיטא הוא דבכה"ג לא אתי תנאי ומבטל מעשה וע"כ פירש דהכוונה הוא כמ"ש כל הפוסקים דגם אם לא הקדים המעשה הנתינה בידה כל שאמר לשון המעשה מקודם הו"ל מעשה קודם לתנאי ול"מ והנה עכ"פ לכל השיטות כל שהקדים המעשה בפועל הוה מעשה קודם לתנאי ולא מועיל לבטל המעשה ולפ"ז נראה לפע"ד הדבר ברור דלאחר שתקנו חז"ל דהמוציא משום ש"ר לא יחזיר א"כ אם לא הי' מתנה כלל היה חל הגט ממש אף דיש גילוי הדעת שמפני כן הוא מגרשה וגם הב"ד אומרים לו שבשביל זה הוא מגרשה וא"כ מה מועיל מה שמתנה תנאי כפול הא הו"ל מעשה קודם לתנאי דניהי שהקדים לשון התנאי קודם למעשה הא המעשה באמת חל דהא באמת תקנו חז"ל שלא יחזור כל שגרשה משום נדר ומשום ש"ר וא"כ מה אכפת לן בתנאי שיבטל המעשה אף דהוא בתנאי כפול דלא גרע תקנת חז"ל מאלו הקדים המעשה בפועל באמת לכתחילה ראוי הוא שיקיים כמצות חז"ל שלא יחזיר וא"כ מה מועיל התנאי שיבטל המעשה בשלמא בכל תנאי קודם למעשה א"כ לא נתן הגט רק על תנאי זה אבל כאן הגט באמת חל ורק שאח"כ כשיתברר שעשתה תשובה א"כ הוה למפרע ת"כ ואיך אתי תנאי ומבטל מעשה ולכך לא מועיל התנאי ושפיר הועילו בתקנתם וז"ב מאד מאד לדעתי ובזה נראה לפע"ד מ"ש רש"י דלכך אומרים לו שהמוציא משום ש"ר לא יחזיר דאז מדלא המתין לבדוק ע"כ שגילה דעתו שאינה חביבה בעיניו ולא נודע מה בעי בזה וגם איך יועיל זאת לבטל הת"כ ועיין בתוס' ובמהרש"א ולפמ"ש א"ש דקשה לי' לרש"י כיון דאיכא גילוי דעת דמשום נדר ומשום ש"ר גרשה וא"כ אף בלא תנאי מהראוי שיתבטל הגט והרי בלא אמר לה מותר להחזיר כדאמר ר"נ והוא שא"ל משום ש"ר אני מוציאך וא"כ שוב לא הוה מעשה קודם לתנאי דכל הטעם הוא דלא אתי תנאי ומבטל למעשה וכאן שהי' גילוי דעת א"כ אדרבא בלא התנה כלל הי' יוכל להחזיר וא"כ לא שייך אתי תנאי ומבטל למעשה דאדרבא ע"י התנאי מגרע דבלא התנאי הי' יכול לבטל המעשה ולזה כתב רש"י כיון דאומרים לו משום ש"ר אתה מוציאה א"כ עי"ז נגלה דעתו דבטל לגילוי דעת ולכן לא מועיל התנאי לבטל המעשה וז"ב ואם כנים אנחנו בזה נבא לישב בזה דברי רבינו הרמב"ם ז"ל פ"י מגירושין ואולי יהי' ד' אתנו להצילו מקושיות הגדולות העומדים עליו במ"ש דהמוציא אשתו משום איילונית דלא יחזיר ותמהו למה לא כתב דמיירי דלא התנה תנאי כפול וכדמוקי לה בש"ס אליבא דר"מ ומיירי בדלא כפליה לתנאו ע"ש ולפמ"ש יש ליישב דבאמת אילונית הוה מום גדול ובגילוי דעת סגי כמ"ש ה"ה שם ולפ"ז לכאורה תמוה מה דמוקי הש"ס אליבא דר"מ בדלא כפלי' לתנאו ולכך יחזיר אבל בכפלי' לא יחזיר משום קלקולא וכאן הדרא קושית התוס' לדוכתא מה מועיל מה שתקנו שלא יחזיר הא הו"ל תנאי כפול וכאן לא שייך לומר דהו"ל מעשה קודם לתנאי דהא בלא התנה היה המעשה בטל משום גילוי דעת וא"כ לא שייך לומר דאתי תנאי ומבטל למעשה דאדרבא התנאי עושה להמעשה חיזוק דאל"כ לא הי' מקרי מעשה דהי' יכול לחזור והיא קושיא נפלאה וצ"ל דשם כיון דמוקמינן לה אליבא דר"מ ולר"מ דבעי משפטי התנאים אף במעכשיו א"כ לדידי' ל"מ גילוי דעת וכ"כ הלח"מ שם לפי דרכו וא"כ שוב התנאי מבטל להמעשה ולכך מוקי בדלא כפלי' ואז לא יחזיר אברא דעדיין יקשה דאף בדלא כפלי' לתנאו אמאי לא יועיל דכל הטעם דצריך כפילת התנאי משום דאם לא כפלו ל"מ התנאי לבטל המעשה וכמ"ש ה"ה פ"ו מאישות ולפ"ז כאן דאף בלא התנה כלל שייך גילוי דעת א"כ איך שייך לומר דלא אתי תנאי ומבטל למעשה הא אדרבא בלא תנאי פשיטא דלא הוה מעשה כלל והיא קושיא גדולה ואף דרש"י ז"ל תיקן זאת בצחות לשונו שפירש דבדלא כפלי' לתנאו מיירי שאמר לה משום איילונית אני מוציאך ולא התנה כלל דאם לאו יהא הגט בטל דכל דלא אמר כלל להתנאי פשיטא דמה שאמר משום איילונית אני מוציאך מבטל לה גילוי דעת דמקודם ושפיר לא יחזיר וז"ב ומ"מ פשטת הלשון מורה דאמר לתנאי' ולא כפלי' וא"כ מהראוי שיועיל התנאי אף בלא כפליה אך כבר כתבתי דלד"מ כיון דלא כפלי' לא מועיל לדידיה גילוי דעת וממילא כל שלא כפליה מגרע גרע ולפ"ז לדידן דמועיל גילוי דעת שוב מועיל גם לא כפליה לתנאי וא"כ אדרבא בלא כפלי' לתנאו ומכ"ש שכפל התנאי בודאי יוכל להחזיר וא"כ בלא התנה כלל שפיר מועיל מה שאמר משום איילונית אני מוציאך שיבטל להגילוי דעת ולכך לא העתיק רבינו דין כפילת התנאי דבזה בודאי יחזיר ואף בלא כפל לתנאו כל שהתנה התנאי הי' מחזיר רק בלא התנה כלל הוא דאם אמר לה משום ש"ר אני מוציאך דלא יחזיר ובלא א"ל יחזיר וכעין זה כתב הלח"מ לפי דרכו וראיתי להפני יהושוע שהביא דברי הלח"מ הנ"ל והקשה עליו קושיות רבות ולפמ"ש יש ליישב כל הקושיות ואספרם אחת לאחת דמה דהקשה דאי ס"ד דלר"מ לא מועיל גילוי דעת בשם רע ונדר ואף באיילונית א"כ מ"ט דר"מ דחייש לקלקולא הא ליכא קלקול כיון דלא חייש לגילוי דעת ובדכפלי' לתנאי' אי אפשר לאוקמא דא"כ אמאי לא יחזיר הא התנה ת"כ ולפמ"ש א"ש דאדרבא לכך לא מהני כיון דלר"מ ל"מ גילוי דעת א"כ ל"מ כפילת התנאי דהא הו"ל תנאי לבטל המעשה וכמ"ש ומ"ש דאי מיירי בדכפלי' לתנאו א"כ באין צריך חקירת חכם אמאי לא יחזיר הא התנה שאם לא יהי' נדר יהי' הגט בטל ולפמ"ש א"ש דאדרבא לכך לא מהני התנאי דהו"ל תנאי לבטל המעשה דנ"מ גילוי דעת דהא חזינן שלא רצה בה דא"כ הי' לו להפר ואינו יכול לקלקלה כלל ומה שהקשה מפ"ק דנדה דר"מ ס"ל באשה שאין לה ווסת יוציא ולא יחזיר והרי שם מיירי בלא תנאי כלל ואיך שייך קלקול כלל הא לא התנה כלל וע"כ משום גילוי דעת ולפמ"ש א"ש דשם אין לך גילוי דעת גדול מזה דמה הו"ל למעבד דהא נאסרה עליו והי' צריך לפרש ובכה"ג פשיטא דמועיל לר"מ גילוי דעת ושאני נדר וש"ר ואילונית דלא הי' מוכרח לגרש משא"כ אילונית וז"ב.