שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״א (י״ב)

ובזה מיושב היטב הקושיא דהוא שאסר על עצמו כל הפירות אם לא יגרש א"כ באמת היינו כופין אותו לגרש כדאמרו בכתובות דף ע"א דנדר הוא דהוא נותן אצבע בין שיני' ורק דיכול להפר, וכיון דהוא לא ידע שיכול להפר שוב נתן אצבע בין שיניה וכיון שכופין אותו לגרש שוב הרי בדין מגרש ושוב ל"ש חשש קלקולא דכל דהוא כדין א"כ מצוה לשמוע דברי חכמים והו"ל כתלוה וזבין דאמרינן דגמר והקנה ועיין ב"ב דף מ"ח ובש"ע סי' קל"ז וא"כ כל שבטל מודעות ל"ש החשש קלקולא דמה יקלקל הא לפי דבריו ומחשבתו קבל טובה וגם הוכרח לגרשה ושוב היה כדין וכופין לגרש ולא שייך קלקולא ודו"ק. ומדי דברי זכור אזכור מה ששאלני הרב המאוה"ג מוה' משה צבי האבד"ק אנטפאלי במדינת ליטא בהא דאמר ר"מ דהבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והקשה הא ר"מ חייש למיעוטא דשמע תמצא איילונית וא"כ שמא תמצא איילונית ותהיה גדולה למפרע כדאמרו ביבמות דף פ' גבי אכל חלב דנעשה סריס למפרע והשבתיו ת"ל תכ"ד דלפמ"ש התוס' כל איילנו' מהראוי שתתבטל הקידושין וכתבו דמיירי בדקבלי' עלוי' ולפ"ז אם תמאן שוב כמו שהיא רוצית לחזור גם הוא יכול לחזור בו מהקבלה שלו ובטלו הקידושין משום שהיא איילונית למפרע וגם לתירוץ הר"א מבורגיל א"ש דכל שיכול להקפיד שוב מועיל המיאון וגם לשיטת הרמב"ם דאף בלא הכיר בה הוה קידושיו קידושין לפמ"ש למעלה הוא רק דלא שייך אדעתא דהכי לא קידש דגם היא לא ידעה אבל כל שהיא ממאנת א"כ לא אכפת לן בדעתה דהרי גם היא רוצית לחזור בה וא"כ פשיטא דאדעתא דהכי לא קדיש וז"ב מאד שוב ראיתי בב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ט שהאריך בקושיא זו גם לרבנן כיון דאיכא ריעותא למה לא נחוש שמא איילונית הוא והקשה לשטת הרמב"ם שם ע"ש ולפמ"ש מיושב הדבר כמשפט ודו"ק. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דגם לר"מ דחייש למיעוטא מכ"ש לרבנן ע"כ לא חיישינן למיעוטא לר"מ רק דכל דיש חשש איסור לפנינו עד"מ שאם ייבם הקטן או הקטנה שמא תהי' אילונית והוא עושה איסור כעת שפוגע באשת אח שלא במקום מצוה חיישינן אבל כאן שכעת מה שממאנת אינה עושית איסור רק מה שתנשא עי"ז לאחר בלי גט ואם תמצא אח"כ יהיה איסור למפרע א"כ על להבא לא חיישינן למיעוט דיותר יש לתלות ברוב טפי ממיעוט דבשלמא כשאנו דנין כעת להתיר חיישינן שמא זה מן המיעוט ואיך מורינן לו לעשות דבר שיש בו חשש מיעוט אבל אם כעת אנו לא מורינן שום איסור במה שתמאן כעת רק דאח"כ תהי' למפרע איסור אם תלך ותנשא לשוק עי"ז ואולי יוכל להתברר סימני איילונית טרם שתנשא לשוק ולא תעשה איסור בכה"ג לא חיישינן למיעוט דיותר ראוי לומר שיהי' כמו הרוב דמה"ת נחוש למיעוט ותהי' אח"כ איסור ול"ד למה דאמר בריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ולר"מ דחייש למיעוט והרי שם ג"כ לא חיישינן כל זמן דלא אתי בעל אבל ז"א דשם כעת חיישינן שמא הגט פסול מלגרש בו והיא בחזקת א"א והיאך תתגרש ע"י גט פסול אבל כאן כעת מותרת למאן ומה שתנשא עי"ז לא חיישינן כל דכעת לפנינו ליכא חשש איסור ואף אם נימא דגם בכה"ג כיון דעי"ז שתמאן יבא איסור למפרע חיישינן בכ"ז ונלפע"ד ברור דזה אם תצא מכשול להאיש הלז עי"ז חיישינן למיעוט אבל לא חיישינן למיעוט עי"ז האיש לאיש אחר ובזה מיושב היטב מה ששאל אותי הרב מוה' אברהם מק' הארדנא במדינת ליטא דמה שהקשו התוס' דלמה לא תתיבם הקטנה ממנ"פ אם איילונית היא לאו קידושין הוה דהוה קידושי טעות וע"ז הקשה דאכתי נ"מ אם יש לקטנה צרתה דאם נימא שתתיבם הקטנה ממנ"פ תנשא הצרה לשוק ודלמא איילונית הוא הקטנה ואז הי' לה להצרה להתיבם ואם כן תצא לשוק בלי יבום והוה יבמה לשוק ואמרתי דבכה"ג ל"ח למיעוט דאותה קטנה לית בה שום איסור רק דע"י שיש לחוש למיעוט שהיא איילונית יהי' מכשול לחברתה ובכה"ג דגופין מוחלקין פשיטא דלא חיישינן למיעוט כל שכעת אין איסור לפנינו ומהראוי ללכת בתר רובא דלאו איילונית הוא ודו"ק ומיהו בלא"ה אין התחלה לקושיא זו דזה ודאי כל דאיכא קטנה וגדולה להתיבם אף לרבנן דל"ח למיעוט מ"מ מוטב שתתייבם הגדולה דאף דאזלי' בתר רובא כל דאיכא לברורי מבררינן ומכ"ש בזה דהוה מהיות טוב דלמה לא יעשה על צד היותר טוב לצאת מידי ספק ועיין רמב"ן במלחמות פ"ק דחולין וע"כ בדליכא צרתה וא"כ שפיר הקשו שוב ראיתי שזה משנה מפורשת ביבמות דף קט"ו גדולה וקטנה ביאת גדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה ע"ש היטב ובקטנה וקטנה ליכא למוקמי דא"כ על שניהם יש ספק והי מיניהו מפקית ואם מיירי בקטנה וחרשת עכ"פ ליכא חשש איסור תורה ודו"ק היטב וע' באהע"ז סי' קע"א. א"ז רב עבר עלינו הרב המאוה"ג אבד"ק נעמריב וכעת אבד"ק סאמבור והקשה אותי בהא דאמר ר"י ריש המדיר בחדש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה וע"ז הקשה דהא כל הטעם דהחילוק שבין ישראל לכהן שבישראל יוכל אח"כ להחזירה וע"ז הקשה דכאן יקשה קושית הט"ז והב"ש סי' יו"ד דגם בנדר הוא ומגרשה משום נדר למה יחזיר והא יש לחוש לקלקולא וא"ל כתירוץ הדרישה דלא נדר אלא לגרשה והי' יכול להחזירה ובנדר עולמית א"י להחזיר דשייך הקלקול וא"כ כאן בנדר עולמית ומגרשה בשביל זה שייך חשש קלקול וגם תירוץ הט"ז דכל דלא אמר בשביל זה אני מגרשך לא שייך קלקול דהא כאן כל דיוציא ויתן כתובה והיינו בכפייה הו"ל אומדנא דמוכח ושייך קלקול דהו"ל כאומדנא דבשביל זה מגרשה וכמו באיילונית דכתב הה"מ דהו"ל כאומר בשביל זה אני מגרשך והיא קושיא חמורה והשבתי בזה דבאמת קשה טובא בנדר הוא איך מגרשה משום נדר והא צריך לבטל כל מודעא ואונס דאל"כ הו"ל גט מעושה וצ"ל דזה לא חשוב כאונס כל שמגרשה מרצונו ע"י שנדר ברצונו וכמ"ש הב"י באהע"ז סי' קל"ד בשם הר"ר מימון והביא ראיה ממוציא משום ש"ר דאמר יאסרו כל פירות העולם עלי היעלה על הדעת שזה מקרי אונס בשביל שנדר והרי נדר מרצונו ע"ש ולפ"ז זהו בשמגרש משום נדר שנדר לגרש והרי נדר ברצונו אבל שם דהוא הדירה ממזונות רק שלא מצא פתח לנדרו לכן הוכרח לגרשה וא"כ לא הי' הנדר בשביל לגרשה ושוב הו"ל כאנוס על הגירושין וע"כ לא הי' אנוס שאח"כ ביטלו הכפיות וכמו שנוהגין בכל ענין שכופין אותו ולפ"ז עכ"פ ל"ש אומדנא דבשביל זה מגרשה דהא לא הי' מוכרח בעת הגירושין דהא הי' מתירין לו הכפייה ולכאורה רציתי לומר כיון דהדין שיוציא א"כ הו"ל גט מעושה כדין וכופין אותו ישראל ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך דהו"ל כפייה כדין והגט גט כמבואר סי' קל"ד ס"ה ולפ"ז שוב כאן כשכופין אותו בשביל שלא מצא פתח לנדרו הו"ל כדין והגט גט אבל אחר העיון ז"א דממנ"פ אם את אומר שא"צ לגרש בחדש אחד דהא לא יוכל להחזירה אח"כ וצריך להמתין עוד א"כ שוב יכול לגרש וא"ל דחייש לקלקולא דלא יוכל להחזירה דז"א דשוב יכול להחזירה וא"ל דיש לחוש לקלקולא דהא כל של איוכל להחזירה שוב היה הכפייה שלא כדין והגט פסול ושוב יכול להחזיר דשלא כדין אף בישראל פסול ודו"ק היטב ובגליון הש"ע שלי מצאתי על דברת הרמ"א סעיף ד' בשם הר"מ נגאר הנ"ל כתבתי בגליון דבשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ח השיב למהר"ם נגאר הנ"ל בעצמו ודחה ראיותיו והוא כתב דהנשבע לגרש אין אונס שייך בו דממנ"פ אם א"א לגרש באונס שוב הוה שבועה לבטלה דהא נשבע על דבר שאינו בידו ולפ"ז גם בנדר לגרשה ג"כ כן הוא ולפ"ז כאן דלא נדר רק שנדר ממזונות רק שעי"ז מוכרח לגרש שוב הו"ל כאונס וע"כ דמתירין לו הכפי' ושוב הו"ל כלא אנוס ועכ"פ אומדנא ל"ש דלא היה מוכרח בגירושין ודו"ק היטב מיהו בגוף הקושיא לכאורה הוא טעות דהא ר' יהודא לא חייש לקלקולא כדאמרו בגיטין דף מ"ו ובא"צ חקירת חכם לא שייך קלקולא ואולי כוונת הרב הנ"ל לפמ"ש הה"מ ובב"י סי' יו"ד דכל דהוה אומדנא גדולה כמו איילונית ודאי חיישינן לקלקולא אבל להמעיין היטב בהה"מ וב"י ימצא דלר"י דלא חייש לקלקולא גם בזה לא חייש ודו"ק שם ותמצא שכן הוא.