והנה בהא דאמרו דיליף מקרא דויקחו להם איש שה לבית דאיש זוכה ולא הקטן זוכה והיינו משום דאינו נעשה שליח ועיין רש"י פסחים דף צ"א והדבר תמוה דהא קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ ועיין פ"ד שהאריך בזה וא"כ אף שהיה גדול לא הי' שייך שליחות אמנם נראה דהרי כל הטעם דעכו"ם אינו בר שליחות הוא מדכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ועיין ב"מ דף ע"א ועיין בגיטין דף כ"ג שפירש רש"י מהולים ובאו בברית מצות ולפ"ז הרי עכ"פ מולים היו והתורה לא קבלו עדיין וכיון שעכ"פ נצטוו במצות פסח מצה ומרור א"כ שוב היו יכולים לעשות שליחות דמקרי בני ברית ובזה מיושב מה שמצאתי במקנה שהקשה בקידושין דף מ"א ע"ב דהיאך ילפינן שליחות מלוקח איש שה לבית אבות הא ל"ש שליחות בב"נ ולפמ"ש א"ש דאז הי' מקרי בני ברית ע"י מצות המילה והמצות שנתנה להם אז והרי אמרו דברו אל כל עדת ישראל א"כ נקראו בני ישראל מיהו אין זה ראיה דמ"מ בני ישראל סבא הם ועכ"פ הדבר ברור דשייך שליחות בהו ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״י (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.