שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״י (ה׳)

והנה במ"ש למעלה הלא מראש בדברי התוס' בקידושין דהקשו דנילף מפרו של אהרן דמדכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דאחר מועיל שלוחות ותירצו וכפמ"ש המהרש"א בכוונתם התירוץ הוא כיון דבחטאת אין כופין אותו א"כ תלי' בי' מלתא ה"א דיכול לעשות שליח אבל במקום שכופין אותו לא יכול לעשות שליח ע"ש ולפי"ז קשה לי טובא בהא דאמר הש"ס במנחות דף י"ט דלר"ש גלי רחמנא ביוה"כ דשוחט אהרן את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים ע"ש והיכן מוכח דלמא בעלמא כיון דכופין אותו א"כ לא שייך שליחות ובודאי בעי בעלים בעצמם דל"ש שליחות כלל הן אמת דלכאורה קשה לי דלמה לי למידק מדכתיב בפר החטאת ושחט אהרן מכלל דשחיטה דעלמא לא בעי בעלים ותיפוק ליה דהא פר החטאת היו כל הכהנים מתכפרים בו דאפקרי' רחמנא גבי אחיו הכהנים כדאמר' בדף נ"א ביומא ואפ"ה רק אהרן שוחט אותו ולא אחר וא"כ ע"כ דלא בעי שחיטה בבעלים ואולי משום דאי אפשר בע"א דא"י לשחטו כלם וגם אסור לשחטו רק אחד וכבר אמרו שם דאין דנין אפשר משאי אפשר מיהו בלא"ה המעיין במנחות דף צ"ב ימצא כי אם שוחט אחד מבעלין סגי ומקרי שחיטה בבעלים וכמו דמקרי סמיכה בבעלים לר"י במה שאהרן ובניו סומכים שהם מתכפרים ג"כ בו ואף ר"ש שם החולק לא נחלק רק בשביל שאין הכהנים מתכפרים בו כלל אבל כל דהיו מתכפרים בו סגי אף שישראל בוודאי מתכפרין בו וא"כ לק"מ אבל מה שהקשיתי מדברי התוס' צ"ע ועיין במקנה כמה תירוצים על קושית התוס' וכלם לא יעלו לדברי הש"ס במנחות דף י"ט וכמ"ש וצע"ב.