שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״י (ד׳)

שוב ראיתי בספר שנדפס מחדש מהגאון מוהר"ץ ז"ל אבד"ק בנהייט ושמו טיב גיטין על מס' גיטין וראיתי שגם הוא הרגיש בקושיא זו והוא מקשה עוד קושיות אחרות על הך ס"ד דר"א דאיך נעשה העבד שליח לשחררו כדאמרו עבד שהביא גטו ועוד קושיות ולפמ"ש יש לומר דזכי' יש לו דזה לאו מטעם שליחות ור"א הי' ס"ל דזכיה לאו מטעם שליחות. עוד י"ל בגוף דברי המח"א דהא דחידש דפועל הוה ידו כיד בעה"ב באמת זאת רק לענין דררא דממונא במציאה וגבי שאילה בבעלים אבל לענין איסור לא אמרו זאת וכעין זה כתבו התוס' ביבמות דף ע' ע"ב לענין עבד עברי דגופו קנוי אבל לענין מצות לא אמרינן כן וה"ה לענין שליחות לעכו"ם דחידש במח"א דלפועל יש שליחות ולפמ"ש יש לומר דלענין מצות לא שייך זאת ובזה יש לישב קושית השעה"מ שהבאתי הלא מראש ובזה יש ליישב ג"כ קושית המהרי"ט אלגזי הנ"ל דבאמת לענין תרומה הא דבעי שליחות הוא דוקא בתורם משל בעה"ב אבל משלו לא בעי שליחות וא"כ חזינן דמפאת המצוה הי' יכול להפריש אף בלי דעתו כל דניחא ליה רק דפתיך בי' דררא דממונא ומכ"ש לפמ"ש התה"ד סי' קפ"ח דעיקר הקפידא לפי שהאחר אינו יודע השיעור שדרכו לתרום וא"כ עיקרו בשביל ממון וכיון שכן בזה שוב הוה העבד ידו כיד בעה"ב דלענין ממון מועיל פועל ועבד יותר דבזה ידו כיד בעה"ב משא"כ במקום דבעי שליחות ממש דל"מ אף בפועל ועבד כל דאינו דררא דממונא ובזה יש ליישב קושית רבות ואכ"מ. ומדי דברי זכר אזכור מה שאל אותי הרבני מוה' מרדכי מיזיש נ"י בהא דאמרו בב"מ שם דר"א אמר כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו יש שליחות ופירש"י דלכך ברישא דברייתא הוה שליח וסיפא לחומרא וע"ז הקשה דלמה פירש"י דסיפא לחומרא הא התוס' ד"ה בשלמא הקשו דאמאי לא הוה בסיפא רבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפילו מקבל הנכרי רבית שהרי נעשה ישראל המקבל שלוחו של ראשון לקבל חובו מהנכרי וכתבו כיון דהנכרי אינו מפקיר המעות רק רוצה לזכות מעותיו למלוה עי"ז הלוה אין לו כח לזכות שא"כ הי' נעשה ישראל המקבל שלוחו של נכרי ואין שליחות לנכרי ע"ש ולפ"ז להס"ד דר"א דאנן לדדהו הוה שליחות וא"כ שוב הוה רבית גמור דהרי נעשה שלוחו של הישראל לקבל המעות וגם שלוחו של נכרי לזכות להמלוה ואמאי לא יועיל והוה רבית גמור והיא קושיא גדולה וראיתי בפני יהושיע שהקשה כן והשבתי בזה דבאמת צ"ב דהיאך אפשר שיהיה שלוחו של ישראל הא עי"ז הוה רבית וא"כ אשלד"ע דאם לא הי' נעשה שלוחו לא נעשה הלואה מישראל לישראל רק מהנכרי קיבל וא"כ נימא דאשלד"ע והמעשה בטל ולא עשה איסור אך ז"א דלהס"ד דלא בעינן שיהי' שלוחו של הנכרי רק דכל דזה צוה לקבל המעות מהנכרי נסתלק הנכרי וא"כ שוב כל שמפקיר הנכרי המעות ונפטר מחובו מ"ל בזה אי בטל השליחות או לא דהא סוף סוף המעות הוא של ישראל המלוה משעה שנסתלק הלוה הנכרי וא"כ הרי לוה ישראל מישראל ברבית ואסור וע"ז תירצו כיון דלא הפקיר הנכרי המעות רק שזיכם על ידו וכל שאין שליחות לנכרי לא נסתלק הנכרי עדן וא"כ לא קיבל הנכרי ומעתה אף דנימא דיש שליחות לנכרי אנן לדידהו אבל עכ"פ כיון דאשלד"ע כל דאי בעי עביד לר"ס אף בנכרי דלאו בר חיובא וא"כ ע"י השליחות יהי' כאן עבירה ואמרינן אשלד"ע ולא נעשה שלוחו של נכרי שיזכה המעות לישראל המלוה ושוב אינו רק לחומרא אברא דלפ"ז אמאי יהי' לחומרא שליחות הא החומרא דיש שליחות לעכו"ם ל"ש בזה דלר"א נעשה באמת שליח וא"כ כיון דאין שליח לד"ע בטל השליחות מכל וכל אך נראה דכמו דלדידן דאין שליחות לנכרי ומ"מ לחומרא אמרינן דיש שליחות ואסור ה"ה למ"ד דיש שליחות לעכו"ם ניהו דאשלד"ע מ"מ לחומרא אמרינן דיש שלד"ע ולפמ"ש הט"ז סי' ק"ס ס"ק י"א דאף דאשלד"ע מ"מ איסור יש בדבר וא"כ שפיר אמרינן דלחומרא יש שליחות ועיין ש"ך שם ס"ק כ"ב שכתב דקי"ל דהיכא דאינו בר חיובא יש שליח לד"ע ובגליון הש"ך שם כתבתי דבסי' קפ"ז פסק הש"ך כר"ס וכתבתי דכאן יש לומר כיון דאין העכו"ם יודע כלל מאיסור רבית בכה"ג בודאי יש שליח לד"ע ודמי למה דמבואר בסי' שמ"ח באם א"י שהוא גנוב ודו"ק.