שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ז

ששנת ט"ז מרחשון הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ובתוך הדברים אשר השיב לי אשר שאלתי ממנו כתב לי מה שנוגע לענין כתמים ואמרתי להעתיקו כלשונו ממש ובאמת דיש להקשות על הרי"ף דגרס פלוני חכם טהר לי הכתם הא הרי"ף לא הביא בשום מקום דיני כתם וכפי הנראה דעתו דכתמים רק לטהרות וכדעת הני רבוותא שהביא הראב"ד בספר בעה"נ (וכן לא כתב דיני ווסתות דדינם שוה לכתמים ובמק"א הארכתי בזה) וא"כ מה קלקול שייך הכא בכתם ולומר דמדחשודה על הכתם חשודה נמי גם על הטומאה ותקלקלנו הא קי"ל חשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר חמור וע"כ הי' נראה דמיירי בעסוקה בטהרות דאז שייך טומאת הכתם אפילו לדעת הרי"ף ותצא מפני שחשודה לקלקלנו באכילת טהרות וכמו מאכילתו שאינו מעושר ומעתה י"ל דהא דכתם הוא רק דרבנן אף דבשוק של טבחים לא עברה מכל מקום כיון דלא הרגישה טהורה מה"ת ולא חיישינן שמא ראתה ולאו אדעתא כמבואר בפוסקים ואמנם לטהרות דמקור מקומו טמא ועכ"פ טמאה טומאת ערב אף שלא ארגשה ואם כן הוא דאורייתא ועולים יפה דברי הרי"ף וז"ב ובזה י"ל מה דקשה לכאורה לפ"ד הכה"ג דבאיסור דרבנן לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ולפ"ז קשה מה דפריך אי דידע נפריש והא י"ל דמיירי במודית ואין לתרץ כמ"ש הראב"ד דאאמע"ר דהא מדרבנן מע"ר ולפמ"ש דזה איסור דאורייתא א"ש ודו"ק ואמנם יש לומר טעם הכה"ג דבאיסור דרבנן אדם משים עצמו רשע דהא כל זמן שלא הכריזו עליו אינו רשע וכשר עדיין א"כ לע"ע אמע"ר וז"ב לכאורה ולפ"ז יש לומר דזה לענין פסולי עדות אבל לענין חשדא דבעלה לא יוכל לסמוך עליה זה ודאי תיכף נעשית חשודה וצריך לגרשה וא"כ שפיר שייך תירוץ הראב"ד דאאמע"ר ודו"ק כי כתבתי בחפזי בלי עיון בספר רק להפיק רצונך ואתה תחזה בחכמתך עכ"ל וזה סובב ליישב קושיתי שהקשיתי לשיטת הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דבאיסור דרבנן לא גזרו להפקיע ממון דהרי פלוני חכם טיהר לי הכתם הוא רק דרבנן ומפסדת הכתובה ובזה מיושב ובתשובה אחרת העתקתי מ"ש בזה כבוד א"מ הרב ני' עוד ליישב קושיתי והנה עתה אבא על סדר דבריו הייקרים מה שהקשה דכתמים אינן רק לטהרות ומה קלקול שייך הכא והרי חשוד לדבר הקל אינו חשוד על החמור הנה לא זכיתי להבין דא"כ לכל הפוסקים יקשה הא החשוד על דרבנן אינו חשוד לדבר החמור והרי כתמים אינן רק דרבנן וע"כ דזה גופא מקרי דת יהדות והרי מאכילתו שאינו מעושר נמי הא אף במעשר דרבנן מיירי כמ"ש הה"מ ועיין ח"מ וב"ש סי' קט"ו ואם כן הוא הדין טהרות דמטמא עכ"פ מדרבנן ובלא"ה ל"ק לפמ"ש הב"י בחו"מ סי' ע"א בשם רבינו קלונימוס דהא דמפסדת כתובתה משום דהוחזקה שקרנית ע"ש שהביא כן בשם תשובה אשכנזית ועיין מ"ש זקיני הגאון הח"ץ ז"ל סי' ל"א ובתשובה הארכתי בדבריו ואם כן אין כאן קושיא כלל ומ"ש לישב דלענין טהרת כתמים מה"ת כיון דמקור מקומו טמא וא"כ אף דלא ארגשה חיישינן הנה אף כי דבר חכמה אמר אבל אי אפשר לומר כן לפע"ד דהרי הרמב"ם כתב בהדיא בהלכות משכב ומושב פ"ג הלכה ח' וכן הוא בהדיא בנדה דף ט"ו הואיל ומעל"ע דרבנן וכתמים דרבנן מה מעל"ע לא מטמאה את בועלה אף כתמים נמי לא מטמא את בועלה ובאמת הש"ס שם אמרו הכא הרי שור שחוט לפניך ופירש"י דבציפור לא נתעסקה ואפ"ה אינו רק מדרבנן דמה"ת הוה ספק שמא ממקום אחר בא ולא חישינן ויש לי להוסיף דבאמת יש לה חזקת טהרה רק דכל שהיא עלולה לראות לא שייך חזקה וכדאמרו ריש נדה אתתא כיון דמגופה קא חזיא לא אמרינן אוקמא אחזקתה ולפ"ז זהו לענין טומאת נדה אבל טומאת המקור דלא אמרו רק מקור מקומו טמא ועכ"פ לא עלולה לראות ולזה שפיר מוקמינן אחזקתה וטהורה היא כנלפע"ד ולפע"ד הי' נראה דהא דאמרו כיון דמגופא קא חזייא לא אמרינן אוקמה אחזקתה הוא משום דהא עכ"פ עלולה לראות הוה כמו עתים חלים עתים שוטה דכתבו התוס' ביבמות דף ל"א דל"ש לאוקמא אחזקה וגם אכתי תמוה דהרי"ף מעתיק הדברים ולדידן בזה"ז אין שייך ענין טהרות כלל וע"כ הדבר ברור דאף בדרבנן אסורה ועכ"פ הוחזקה שקרנית וגם בגוף הדין אי מקור מקומו טמא יש בזה כמו עקולי ופשורי בפסקי הרמב"ם הסותרין ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד הלכות נדה שם מברר הדברים ומ"ש להקשות על הכה"ג שדעתו דבדרבנן אדם משים עצמו רשע הנה האמת אגיד ואודה ולא אבוש שלא ידעתי מקומו וחפשתי בחו"מ סי' ל"ד בכנה"ג ושם מזכיר כמה דברים מענין אין אדם משים עצמו רשע ולא מצאתי דבר ולפע"ד ש"ס ערוך דלא כדבריו דהא אמרו בסנהדרין דף כ"ז דאין אמע"ר והרי שיטת הרשב"א דהמלוה בריבית לא נפסל רק מדרבנן וע"כ דגם בדרבנן אדם נפסל אמנם באמת בגוף קושית הראב"ד דנוקמא במודית קשה הא אף בקנס דרבנן מודה בקנס מפטר ודעת מהרש"ל בהדיא דגם בקנס דרבנן מודה ומפטר והש"ך בסי' שס"ח השיגו והנה הכנה"ג בחו"מ בסי' ל"ח כתב גם כן דמודה בקנס דרבנן פטור ע"ש דקנסו חז"ל לעדים שהעידו שקר וא"כ קשה הא אי אפשר לאוקמא במודית אך נראה דזה דוקא היכא דנאמנת שייך מודה בקנס אבל אם נימא דאין אדם משים עצמו רשע א"כ שוב לא שייך מודית ומעתה יש לומר דגם הראב"ד ס"ל כן כיון דלענין ממון אדם נאמן לעשות עצמו רשע ויתחייב רק לענין איסור אינו נאמן אם כן ס"ל דלא שייך מודה בקנס ושפיר מקשה ובזה מיושב מה שהשיב דאין אדם משים עצמו רשע והיינו דממנ"פ לא מפסדת כתובתה דאם נאמנת לענין הכתובה שוב נאמנת והוה מודה בקנס ואם ניזול בתר איסור דאינו נאמן שוב אין אדם מע"ר ובזה מיושב קושית הרשב"א והר"ן דלענין ממון מתחייב ולפמ"ש א"ש דממנ"פ אינה מפסדת הכתובה במודית ודו"ק. ובזה מיושב קושיתך על הכנה"ג דאם נימא דבדרבנן אדם משים עצמו רשע א"כ פשיטא דהו"ל מודה בקנס ואינה מפסדת שוב ראיתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' קט"ו שהקשה כן על הראב"ד דהו"ל מודה בקנס והנראה לפע"ד כתבתי ועיין בקצה"ח סי' ל"ה שביאר בהדיא מדעתא דנפשיה דכל שעשו שלא כהוגן ואף בדרבנן שייך אין אדם מע"ר ודו"ק.