שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ד

לחכם אחד אשר שאלת באחד שלא השיגה ידו לפרוע והי' לו מטלטלין שאין בו דין קדימה ויחלקו כלם לפי ערך החובות והנה אירע שיש למלוה אחד שני שטרות ושאלתי אם נוטל פי שנים נגד המלוה שבידו שטר אחד דאזלינן בתר השטרות או בתר המלוה הנה בזה כבר האריכו הב"ח והצ"ץ וש"י ומה מני יהלוך לחדש בזה אך בכ"ז לא אמנע מלחוות דעתי הנה ראש המדברים בזה הוא הב"ח בשו"ת שלו שכתב דאינו גובה לפי השטרות רק לפי ב"ח ואינו נוטל רק חלק אחד והביא ראיה מהא דאמרו בב"ב דף קע"ב דאמר רבא האי מאן דאית לי' חד בר מאה לא לשויה תרי בר חמשין וכו' וקשה ת"ל דיהי' ריעותא נגד שאר הבע"ח וע"כ דאינו גובה רק חלק אחד וגם הש"ך בסי' נו"ן הרגיש בזה ונדחק וגם הצ"ץ נדחק בזה אך לפע"ד תמה אני על עצמי דלפע"ד אין מקום לקושיא זו דהנה כל מה דאנו דנין שיטול בשני שטרות פי שנים הוא משום דבכל שטר נשתעבדו הנכסים וא"כ מה לי מלוה אחד או שני מלוות אבל כל שהיה הלואה אחת והוא הפרידן לשתים פשיטא דלא שייך זאת דהא באמת למלוה זה נשתעבד בב"א על מנה והדין שנוטל לפי ערך ניהו דהשטרות חלוקים מ"מ הא בעת ההלואה נשתעבד להסך הנ"ל ומה לנו בזה שהוא חלקם לשתים וכעין זה כתב האו"ת בסי' קי"ד סי' ק' יו"ד לענין כת"י עי"ש לפ"ז יקשה גם בשטרות למה לא נחוש דהוא באמת הי' לו מלוה אחת רק אח"כ הפרידן המלוה לשתים וא"כ למה יטול פי שנים וצ"ל דכיון דקי"ל דא"י לחלק לשנים א"כ מסתמא לא חיישינן שהעדים יחתמו שלא כדין וע"כ דשני הלואות הי' וז"ב ולפ"ז בהס"ד שם דהי' מותר לעשות שני שטרות שוב לא היה חשש בשביל זה דהי' הבע"ח יכולים לטעון דלמא עשית שתים וא"ל דישבע שהיה מתחלתו שתים דלזה לא חיישינן לשבע על שקר וכולי האי לא חיישינן וז"ב ופשוט ובזה נדחה גם כן מ"ש בשו"ת אא"ז הפני יהושיע ז"ל סי' יו"ד בחלק חו"מ בשם הרב השואל הגאון מוה' מענדיל וכמדומה שהוא הגאון בעל צ"ץ ואין אתי צ"ץ לעיין בו אבל כפי מה שהביאו מהצ"ץ הוא כל הראיות שמוזכר כאן ובאו"ת חשב שבשו"ת פני יהושע הוא מגדול אחר וכפי הנראה שמפי רועה אחד נאמרו שמורה אחד הביא ראיה לדבריו והוא הגאון הב"ח ז"ל מהא דאמרו בב"מ דף ק"ד תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה והא איכא רווחא למלוה במה שיש לו שני שטרות שיגבה פי שנים ולפמ"ש א"ש דבאמת כשהי' עיסקא אחת מלבד דיתגלה הדבר ע"פ העדים שמעיסקא אחת הוא ופשיטא שאינו נוטל פי שנים ואף גם שבאמת לפע"ד כשיטענו הבע"ח דלמא מעסק אחד הי' מחויב לשבע או לקבל בחרם עכ"פ וא"כ לא יהי' לו רווחא בזה ופסידא יוכל להגיע לו ושפיר אמר רבא והנה האו"ת הביא דבממרני הנהוג דעת קצת חכמים לומר דבזה לכ"ע גובה פי שנים כיון דיכול למכרו לאחר והוא תמה דאטו ברשיע עסקינן וכשנשאל אותם יאמרו שמאיש אחד באו וא"כ הו"ל ב"ח אחד ובמחכ"ת אחר שהי' לפניו שו"ת פ"י הנ"ל כמו שהביאו והיאך לא ראה שבשו"ת פ"י הוזכר הסברא הנ"ל באורך דהיינו דכיון דיכול למוכרו א"כ נשתעבד לכל מי שמוציאו וכל שהי' יכול למכור לאחר יכול לטעון אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מזבננא לאחר ע"ש שהאריך בזה והנה לפע"ד נראה דאם המלוה שיש לו שני שטרות חייב לאחר דודאי יכול לגבות פי שנים דכיון דמשועבד מדר"נ א"כ הו"ל כאלו חייב להאחר במלוה אחת וא"כ הו"ל שטר אחד להמלוה הלז ושטר אחד למלוה השני דבכה"ג ודאי לא אזלינן רק בתר השטרו' וכיון שכן יוכל לטעון שחייב לאחר ואין לומר להגבות כ"א אותו השטר ובכה"ג שוב יכול לגבות פי שנים דגם בשטרות קי"ל דלא כרשב"א ושייך בהם דין גביה וז"ב לדעתי ובזה יש ליישב מה שהקשה הרשב"א בק"א לקדושין דלמה לי' ללמוד מקרא שעבודא דר"נ ת"ל דכל מה שיש לו הן בבית והן בשדה משועבד לו ע"ש שהוכיח מזה דשטרות כיון דלאו גופן ממון לאו בני גוביינא הם וא"כ לדידן דלא קי"ל בזה כהרשב"א קשה ולפמ"ש א"ש דנ"מ לענין שיגבה פי שנים דאם נימא דהמלוה השני בא מכח מלוה הראשון אין לו לגבות פי שנים אבל אם נימא דמשועבד מדר"נ א"כ כשיהי' לו שני מלוות יוכל לגבות פי שנים דלכל אחד משועבד מדר"נ וא"כ הו"ל כשני בע"ח מחולקים וז"ב ובזה אמרתי בילדותי לפרש הא דאמרו בקידושין ט"ו ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ ותמהו כלם על הרמב"ם דפסק דינא דר"נ ופסק שם דלו ולא לבע"ח ועיין בש"ך סי' פ"ו מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם בלא דר"נ משועבד לו כל מה שיש לו ואף החוב הלז שיש לו ביד הלוה משועבד לו ורק דנ"מ מדר"נ שהמלוה משועבד להמלוה השני ולפ"ז זה אתי לו לאפוקי דאף האדון אינו משועבד לתת הענקה לב"ח וע"ז אמר דלא מחויב דבלא"ה לא ס"ל בזה כר"נ רק מתורת חוב ובהענקה לא שייך שעבודא דר"נ. ובזה יש לישב דברי רבינו ואכ"מ.