שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ג

להרב המאוה"ג החריף וכו' מוה' דובעריש ני' אבד"ק נארייב. ע"ד אשר שאל בהא דאמרו בכתובות דף ל"ב במתניתין דאלו הן הלוקין מיירי ביתומה ומפותה וע"ז הקשה דאכתי היכי מצי מחיל בושת ופגם והא בושת ופגם הו"ל דבר שאין לו קצבה כדאמרו שם בדף מ"ב תבע מידי דלא קיץ והרי לשיטת הרמב"ם דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב ה"ה דא"י למחול דבר שאינו קצוב כמ"ש הטור בחו"מ סי' רל"ב ובש"ע שם וע"ש בסמ"ע ואיך יכולה למחול בושת ופגם הנה יפה שאל ולכאורה רציתי לומר דסילוק מועיל בדבר שאין לו קצבה אף דא"י להתחייב ולהקנות וכעין דמחלק הסמ"ע בסי' ר"ט ס"ק כ"א לענין דבר שלב"ל דא"י למחול ומ"מ יכול להסתלק ואף דהט"ז חולק עליו כבר כתבתי בזה הרבה אבל מ"מ לא נזכר החילוק אמנם בגוף הקושיא הנה באמת הא בלא"ה תמה המהרי"ק בסי' קכ"ט דאיך מועיל מחילה הא כיון דפיתוי דקרא מיירי בפיתוי לשם אישות כדמוקי בקידושין דף מ"ו וא"כ הו"ל מחילה בטעות דסברה שישאנה וכתבו אחרונים דבושת ופגם לא מתורת מחילה קאתינן עלה רק דכל שעושה מרצון המתחייב לא שייך בושת ופגם דהתורה לא חייבו אלא ברצונו של זה ואם זה מוחל ל"ש חיוב ע"ש ועיין בקצ"ח סי' ר"ט וא"כ ה"ה לענין זה ל"ש כאן דבר שאינו קצוב דלא התחיל החיוב כלל וז"ב והנה לפמ"ש בחידושי בישוב קושיות המהרי"ק הנ"ל ע"פ מה דנסתפקתי לכאורה לפי זה דמבואר בסי' ר"ט ס"ד דבדבר שלא בא לעולם אף דלא קנה אם תפס לא מפקינן מיניה ולא משום ספיקא רק דכן הדין וכמ"ש הסמ"ע והש"ך שם וא"כ היאך הדין לענין מחילה בדבר שלא בא לעולם דל"מ והא כיון דמועיל תפיסה אם כן הרי הוא תפוס ועומד ומהדין דמבואר בסי' ר"ט לענין מחילה אין ראיה דשם מיירי ששמע שחברו רוצה לתת לו מתנה ומחל לו ואח"כ נתן לו כמ"ש הסמ"ע שם וא"כ בכה"ג אינו תפוס אבל כל שמחל וחברו תפוס ועומד וא"כ מהראוי שיועיל מחילה אך ז"א דע"כ לא מועיל תפיסה רק קודם שחזר וכמ"ש הסמ"ע ס"ק י"א ובש"ך שם וא"כ ממנ"פ אם לא חזר מהני וכל שחזר בו שו"ב ל"מ תפיסתו וא"ל דתפס קודם שחזר דז"א דאטו תפס רק שממילא תפוס ועומד וכל שחזר בו ראינו דלא רצה למחול לו וא"כ מה מועיל תפיסה הא כל התפיסה הוא דהוא מחילה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ג' וכאן הרי חזר בו וז"ב ולפ"ז הא מבואר בסי' ר"ז סעיף יו"ד בהגהת רמ"א דמחילה בטעות מועיל תפיסה ועיין במקור הדין שם בב"מ דף ס"ו במה דמחלק בין זביני להלואה וברא"ש שם ובהגהת הרא"ש שם תמצא מבואר בהדיא דבכל מחילה בטעות כל שתפס מועיל ויעוין בד"מ סי' ר"ז וגם לשיטת התוס' דהוא מטעם שרוצה לקום באמונתו ג"כ מועיל תפיסה וכמ"ש בתה"ד סי' ש"ך ולפ"ז ביתומה ומפותה דמחלה ניהו דהוה מחילה בטעות הא כל שהוא תפוס ועומד מועיל מחילה בטעות וז"ב לדעתי ומעתה הוא הדין לענין דבר שאינו קצוב דניהו דל"מ מחילה אבל כל שהוא תפוס ועומד מועיל מחילה מיהו גם שם בטור סי' רל"ג מקרי תפוס ועומד ואפ"ה ל"מ מחילה לשיטת הטור אמנם נראה דלפמ"ש המלמ"ל פי"א ממכירה בשם חכמי ספרדים דע"כ לא כתב רבינו דבדבר שאינו קצוב ל"מ קנין רק מדרך גמילות חסדים אבל כל שהוא בדרך קנין כגון שקונה עבור זה אמרינן אגב דבעי לקנות גמר ומקנה ולפ"ז כאן דפיתה לשם אישות ורצתה לקחתו לאיש א"כ אגב דבאת לקנות רצתה למחול ושפיר מועיל מחילה וז"ב. וע"ד הפלפול אמרתי בישוב קושיתו עפמ"ש שם דלעולא כל היכא דאיכא ממון מלקות ממונא משלם ולא לקי ולפ"ז יש לומר דכל זה מדברי עולא דעולא מוקי לה במפותה ועיין בתוס' שם ותמצא דרצו לפרש כן וא"כ הא אמרינן שם דממונא לקולא והקשו בתוס' שם דאם כן אתגורי מתגר וכתבו דחס רחמנא אממונא של נחבל ולפ"ז גם כאן לענין בושת ופגם צ"ל גם כן דחס רחמנא על בושת ופגם שלה שמפסידה בזה ולפ"ז כל שמחלה ניהו דהו"ל דבר שאינו קצוב ול"מ מחילה אבל עכ"פ לא שייך דחס רחמנא דהא רצתה למחול ואם כן שוב מהראוי שיודה בזה ובזה מיושב קושית התוס' בהא דדייק דעולא ס"ל דבכ"מ ממונא משלם והקשו דלמא שאני הכא דגלי קרא ולפמ"ש א"ש דא"כ ע"כ משום דממונא לקולא לכך בכ"מ לקי וא"כ היאך מועיל מחילה וא"ל משום דל"ש דחס רחמנא אממונא דהא מחלה דז"א דכאן ע"כ גזה"כ דתרי בכ"מ לקי ולא חס רחמנא וא"כ מהראוי שלא תועיל מחילתה וכ"ש שם הבושת ופגם ודו"ק היטב.