שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ב (ו׳)

עוד נראה לפע"ד לישב מ"ש הש"ך בסי' פ"ו ס"ק ה' להקשות על שיטת הפוסקים דס"ל דאם אית לי' ללוה נכסים ל"ש שעבודא דר"נ והא לפ"ז איך שייך שעבודא דר"נ ביתומים שגבו קרקע בחובת אביהם והא בחיי אביהם לא נשתעבדו הנכסים כלל דהא הי' לו מטלטלי להלוה וא"כ שוב הו"ל כאלו קנו היתומים נכסים ע"ש שהאריך ולפמ"ש אין כאן קושיא דהרי זה ודאי דשייך שעבודא דר"נ באם יש לו הרבה נכסים קרקעות משועבדים שנמכרו ביום אחד או בנכסי ב"ח קרקעות אף שהן הרבה ולא נתברר איזה מהן יגבה דמ"מ כלם נשתעבדו מאיזה שירצה יגבה וא"כ מכ"ש ביש לו מטלטלי דכיון דמטלטלי יכול להבריח א"כ לא סמך המלוה דעתו עליהם ועיקר סמיכתו היה על הקרקע וא"כ כבר נשתעבדו בחיי אביהם וא"ל דמ"מ לא הי' בידו ממש דאם יהי' אח"כ מטלטלי לא יגבה דז"א דאטו שעבודא דר"נ הוה כאלו היו בידו ממש דהא לרבא לא יוכל להקדיש ולמכור רק דהוה כאלו הלוה מלוה הראשון ללוה השני וכמ"ש הש"ך בהדיא בסי' פ"ה ס"ק כ"ד וא"כ מה בכך שהי' לו מטלטלי ג"כ סוף סוף נשתעבדו נכסיו הקרקעות שע"ז עיקר סמיכת המלוה וא"כ שוב לא מקרי נכסי דזבני היתומים וז"ב כשמש וראיתי להמהרש"א בפסחים דף ל"א בתוס' שם שכתב לפרש דברי התוס' דאין הכוונה בשעבודא דר"נ כאלו ב"ח דאביהם הי' חייב לו אלא דחשבינן כאלו הקרקע כבר היו ביד אביהם כיון דאם מכרה חוזר אביהם וגובה אותה לכך הו"ל כאלו הי' ביד אביהם ע"ש ותמהני דא"כ דנחשב כאלו הי' בידו א"כ אמאי לא יוכל להקדיש המלוה ולזבין וע"כ דניהו דיש לו שעבוד אבל אינו שלו עד שעת הגבוי ומכאן ולהבא הוא גובה וא"כ שוב ל"ש לומר דהוה כאלו הי' כבר ביד אביהם ומשועבד למלוה שלו ג"כ אבל באמת הכוונה פשוטה דהוה כאלו חייב להמלוה של מלוה שלו דזה הורה שעבודא דר"נ וכאלו הלוה השני הלוה מהמלוה של מלוה שלו וז"ב כשמש לפע"ד ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ע"ד שוב ראיתי בקצה"ח סי' פ"ה ס"ק ה' שהאריך להשיב על הסמ"ע והט"ז והח"ץ ודעתו דשעבודא דר"נ הו"ל כאלו גוף החוב של המלוה הראשון הוא ולא הו"ל כלל בתורת ירושה להורישו לבניו דיהיו מטלטלי דיתמי כיון דמתחלתו של המלוה הראשון הי' והוא כעין דרכו של המהרש"א אבל כבר כתבתי דאי אפשר לומר כן דמה שהדחיקו דלא שייך לומר דשעבודא דר"נ היינו שהחוב של השני משועבד להמלוה של מלוה שלו זה הוא האמת דלא מקריא רק שעבודא דר"נ ולא שגוף החוב שלו ותדע דאטו יהי' עדיף מהלוה בעצמו שנכסיו שלו רק משועבדים להמלוה ומכאן ולהבא הוא גובה והלוה השני יהי' נקרא ביד המלוה של המלוה שלו כאלו הוא כבר בידו זה דבר שאין השכל מציירו ואינו רק שעבוד והא דצריך לדר"נ אף דגם בסתמא כל מה שיש ללוה הוא שלו כבר הקשו כן הרשב"א והר"ן סוף כתובות ע"ש וז"ב מאד מאד ומן האמור אני תמה על התה"ד הנ"ל שהקשה דאם נימא דשומא הדרא אמאי נשתעבדו נכסי למפרע והא יכול לסלקו והרי יותר הי' לו להקשות דלמ"ד מכאן ולהבא הוא גובה ואפ"ה לא מקרי מטלטלי דיתמי משום שעבודא דר"נ והרי שם בודאי לא הוה רק שעבודא בעלמא ואם רוצה הלוה לסלקו בכל דבר יכול לסלקו ואף באית ליה נכסי שייך שעבודא דר"נ וכמ"ש למעלה ואפ"ה מקרי נכסי אביו משום דכל דנשתעבדו בחייו עכ"פ לא נקראו נכסי יתמי ומכ"ש בזה שכבר קנאו אותו ניהו דשומא הדרא מ"מ עכ"פ נכסי דיתמי לא מקרי וז"ב מאד כשמש בצהרים ובזה י"ל הא דכתב הרמב"ם דמחזיר לו אותה השדה שלקח ול"מ מה שיחזיר נכסים אחרי' דל"ש בנכסים אחרים שעבודא דר"נ דבאמת זה מכר לו הקרקע שיתן לו מעות וכל שנתבטל המקח שלא נתן לו מעות בשלמא אותה השדה בעצמה היא שלו כמעיקרא ושייך שעבודא דר"נ אבל שאר הנכסים ניהו דנשתעבדו לו ג"כ אם לא יחזור לו אותו הקרקע אבל כל שישנו לאותו קרקע לא נשתעבדו בחיי אביהם שאר הקרקעות דהרי נתבטל המקח וחוזר הקרקע לבעליו וכנותן קרקע אחרת אח"כ ליתמי הו"ל כקנו יתמי קרקע וז"ב מאד ודו"ק כי ת"ל הערתי בזה דברים נפלאים וחריפים ועמוקי' שוב ראיתי בתומים סי' פ"ה שהאריך בדברי התוס' אלו והביא דברי המהרש"א ולפע"ד עיקר כוונת התוס' דבמטלטלי אינם מקרי משועבדים כלל כיון דמכאן ולהבא הוא גובה ושעבודו לא היה על מטלטלי דאף דיכול לגבותם מ"מ הוא לא סמך דעתו כיון דיכול להבריחם וכמ"ש וא"ש כל לשון התוס' והתומים האריך שם והביא דברי המהרש"א והנלפע"ד כתבתי.