שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ב (י״א)

והנה בשנת תרט"ז ד' דברים ה' אב הגיעני מכתב מהרבני המופלג ר' דוד נתן מסטריא וכעת הוא רב בגליל אחד במדינת הגר חתן החסיד מוה' אייזיק ני' והקשה דהרא"ש גרס זרק ארנקי והפקירה ומשמע דס"ל דהוה הפקר מדעת דעת אחרת מקנה ובפ' הספינה אות ג' כתב דהפקר ל"ח דא"מ וגם בש"ע חו"מ סי' ס"ו ס"ט קי"ל כן ובסי' רס"ח פסקו הסמ"ע והש"ך דהפקר מקרי דא"מ והאריך בזה ולפע"ד ל"ק דשאני הפקיר חפץ דגופו ממון חשוב דא"מ אבל שטר שאין גופו ממון רק שיש בו שעבוד ממון בזה אף שהפקיר השטר מ"מ ל"ח דא"מ דהא לא הפקיר רק גוף השטר ולא במה שבתוכו רק דממילא הופקר הממון שבתוכו וז"ב ומדוקדק בדברי הרא"ש ועיין קצה"ח סי' ס"ו ס"ק י"ב שהבין ג"כ כמ"ש מעלתו ולפע"ד החילוק מבואר והנה מה שתמה על המהרי"ק דכתב דחוב שבשטר הוה דשב"ל ויכול להקדש וע"ז תמה מדברי הנימוק"י בפ"ק דב"מ הובא ביתה יוסף יו"ד סי' רנ"ח שכתב דא"י להקדיש יפה תמה וכבר זכיתי בה תחלה שבחבורי כת"י שהתחלתי בשנתר"ב בדף קצ"ו שם תמהתי על המהרי"ק מהרמב"ן ב"ק פ' דו"ה גבי אנן יד עניי אנן וכן כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י ביו"ד סי' רנ"ט דא"י להקדיש חוב שמחוסר גוביינא ומה שדייק מרש"י דלא הקדיש החוב וכתב מעלתו דיש לומר להיפך דהקדיש החוב בודאי ל"מ יפה כוון וגם אני למדתי כן בתשובה שם והנה בהא דאמרו בקידושין ט' לענין כתבו שלא מדעתו דבעינן דעת מקנה לפע"ד תימה רבה דאם נימא דהפקר מדעת לא חשיב דעת אחרת מקנה הרי הר"ן כתב בסוגיא דבר פדא דאשה אינה מקנית עצמה רק שעושית עצמה כהפקר ואיך שייך כאן דעת אחרת מקנה וצע"ג.