ובזה יש לישב הא דאמרו שם ושמן דניאל גזר והאמר באלי וכו' שמנן ופתן ויינן משמנה עשר דבר הן והקשו בתוס' דאמאי לא פריך איין ג"כ כן ולפמ"ש א"ש דיש מקום לומר דדניאל גזר בשביל לתא דיי"נ וכבר הקשו דגזירה דבנותיהם למה לי וכתבו דהוה מיעוטא דמיעוטא דנתנסך לע"ז לא חיישינן ורמב"ן הוסיף דאם איתא דנסכיה לא הוה מזבין ליה וכמ"ש הר"ן בע"ז פ"ב ע"ש ולפ"ז יש לומר דדניאל היה גוזר משום לתא דיי"נ וחשש למיעוטא ולכך לא חשו אח"כ לזה דס"ל דלמיעוטא לא חיישינן ובדבר כזה יוכלו לחלוק דמידי דתליא בסברא ובטעמא הוא ולכך גזרו אח"כ משום בנותיהם אבל אשמן שפיר פריך דע"כ משום בנותיהם הי' ובכה"ג ל"ש לחלוק על הראשונים אא"כ גדול ממנו ובזה י"ל הא דאמר הש"ס וכ"ת אתא דניאל וגזר ולא קבלו מיני' ואתי שמאי והלל וגזרו וקבלו מינייהו א"כ מאי אסהדותי' דרב ופירש"י דכיון דלא קבלו מיני' לאו גזירה הוא ולכאור' יפלא למה לא מקרי גזירה אף שלא קבלו ממנו מ"מ גזר עליו דניאל ולפמ"ש א"ש דמכאן הוציא רבינו דינו דאם אחר שגזרו פקפקו העם בה ולא קבלו הגזירה הרי"ז בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה ועכ"מ שחפש מקורו ולפמ"ש מבואר כל דברי רבינו בסוגיא שם דאחר שלא קבלו ממנו אותו הדור לא מקרי גזירה כלל וא"צ היתר וא"כ למה אסהיד רב שדניאל גזר הא לא מקרי גזירה כלל כפירש"י וז"ב ובזה יש לישב פעם שנית קושית התוס' הנ"ל דלכך לא פריך איין דהרי הר"ן כתב דמשום בנותיהם הי' סגי למסרי בשתיה רק כיון דיין שנתנסך לע"ז אסרו אף בהנאה א"כ כשיהי' מותר סתם יינם בהנאה יאמרו דמשום לתא דיי"נ אסרו וגם יין נסך גמור אינו אסור רק בשתיה לכך אסור אף בהנאה ע"ש ולפ"ז י"ל דדניאל גזר על יינם משום יין נסך גמור וא"כ אסור אף בהנאה וא"כ אף בשתי' לא קבלו אבל כל שגזרו אח"כ משום בנותיהם א"כ הוכרחו לקבל גזירתו של דניאל לענין הנאה דמשום בנותיהם סגי למיסר בשתיה לבד וא"כ שוב שפיר נ"מ במה דדניאל גזר כדי לאסור אף בהנאה ולכך פריך משמן דא"כ מה העיד על שמן ודו"ק וראיתי בב"י סי' קנ"ט ביו"ד שהקשה כיון דדניאל גזר על היין למה אצטריך שמאי והלל לגזור ע"ש מ"ש בזה וצ"ע כי לא הזכיר שבאמת קושית הש"ס הוא ג"כ על יין וכמ"ש התוס' ולפמ"ש לישב ממילא יתישב כל קושיותיו גם מפנחס ע"ש ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק׳ (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
